מה שאת מספרת נראה כמו התחלת הגישושים- ואני חושבת שאין כל סיבה לדאגה וצריך לשתף פעולה עם הילד- אבל להשאיר מאד ברור את המסר של מסגרת ה"כאילו" והמשחק- בדיוק כמו שהיית עושה לו היה רוצה להיות רופא ולתת זריקה - ולא הייתי מאפשרת לו לדקור מישהו באמת.
לפני שנתיים בערך היה דיון כזה בפורום "גן ילדים" (ואינני מוצאת אותו, לצערי) בו הוטרדתי ממה שנכתב, מגיל הילד (אינני זוכרת במדוייק- אבל הוא גדול יותר- והוטרדתי מאד מהחרדה הגבוהה של ההורים- שלה עצמה יש תפקיד חשוב בכל הסיפור) ואז נכנסו לדיון מגיבים אורחים (אין לי מושג איך הם עלו בדיוק על הדיון הזה) וגערו בי על הרעיון המופרך לפנות לייעוץ (למה להילחם במשהו שטוב לילד, הוא יהיה בעל זהות מינית נשית, ככה זה, גם הם היו ככה, ככה זה התחיל...).
אותם מגיבים טענו שזו ההתחלה של זהות מינית של ילד שאמור להיות ילדה והדברים מולדים, קבועים ואינם ניתנים לשינוי.
אני חושבת שלא נכון לראות זאת כך.
ייתכן שאנשים בוגרים שחיים כהומואים, לסביות, טרנסג'נדרים - יכולים להעלות בזיכרון התנהגויות כאלה בילדותם. זה ממש לא אומר ולא מוכיח שכל מי שמשחק תפקיד של בן/בת המין השני יהיה הומו/לסבית/טרנסג'נדרית. כמעט כל הילדים מנסים לשייט בין שני המינים בגילאים האלה. זהו הגישוש - שבסופו (בגיל 5 בערך) הוא/היא מצליחים לקבוע לעצמם את הזהות המינית: אני בן. אני בת.
דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים ולאנשי חינוך
http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp
|
תוכן התגובה:
|
