ויעדיו הספות המסכנות בסלון, שפעם היו אדומות ועכשיו ברוך השם קיבלו דוגמא של שפריצים בגוון לבנבן. אצלי בשבוע הראשון רק ציץ אחד היה פעיל - השני פצוע ומדמם וממנו שאבתי, ואז כאשר המדמם חזר לפעולה הציץ הראשו היה מפוצץ, פשוט מפוצץ בחלב (ואני לא נכנסת בכלל למראה האסתטי הקשה של השדיים שלי בחודש הראשון שלאחר הלידה. מראות קשים גדי, אבל באמת!), כי עד עכשיו עליו בלבד נסמכה כל ההנקה ועכשיו הוא צריך לייצר חצי כמות, בקיצור מה שעשיתי כשקלטתי שהיא נחנקת היה לשחרר בלחיצה (מה פתאום לשאוב? זה רק יגביר! חוצמזה סיוט, חוצמזה 2 הרי השד כל כך מפוצך שלחיצה קטנה ישר מביאה אוצה בזרנוק חמש-ראשי, לא?) קצת לפני שנוצתנת לה - ממש אני מדברת על 7-8 שניות של התזה מאסיבית, רצוי לתוך חיתול, אבל כאמור אם אין ברירה גם הספה סופגת, ורק אז לתת לה.
אין ספק שגם שפע הוא (סוג של) צרה, ואצלי זה מתחבר לדברים שמעבר לחלב. שפע אהבה, שפע דאגה, שפע רגש...יותר מדי אני!
ומה שלומך, ליאתיתי, חוצמזה?
נשיקות מותק, שיצליח במהרה
|
תוכן התגובה:
|