|
6/6/2005 08:19
|
גימלית
|
מאת:
|
|
ריש יקרה
|
כותרת:
|
לפעמים, אני תוהה על הסטטיסטיקה הזו של אחת משש. גם אני הייתי שם ונראה לי שכ"כ רבות אחרות שלפעמים אני מרגישה שזה אחת מאחת. הפחד הזה שהסרט יחזור על עצמו פעם שניה מבעבע גם בי.
העוצמה המדהימה שאת משדרת פה ובהודעה הקודמת מזכירה לי שיש דרך לעבור גם את זה. את הרגע ההוא, בו כולנו משתתקים תוך כדי חיפוש אחר דופק והוא פשוט לא שם. את הדממה שיש בחדר. את הניסיונות החוזרים למצוא אותו, את התקוה שאולי הוא בכל זאת שם, ואת ההפנמה שההריון הזה נגמר. את החלל שנפער בבטן ואת חוסר הרצון לעזוב את המיטה. קחי לך את פסק הזמן שלך ושל גופך. היי עם עצמך ועם גופך המתאבל. ההמשך כבר יגיע ברגע המתאים.
תודה, על האומץ, השיתוף והעוצמה. איתך, גימלית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|