הנה משהו שמאוד לא מצוא חן בעיני באופן הפעילות של האגודה:
http://www.efrat.org.il/page_sub.asp?topic2_id=436&topic_id=285
אני באופן אישי, אילו הייתי בהריון לא מתוכנן ותקין לא הייתי שוקלת להפסיקו, כי אני מאמינה שכנראה זה מה שצריך להיות עבורי (להבדיל ממקרה בו ההריון אינו תקין, ואז הייתי ממליצה על הפלה מוקדם ככול האפשר, בניגוד לעמדתה של אג' אפרת שדאגה לפסיקה שיש ללדת את התינוקות הללו גם אם נידונו לחיי סבל). אך בין להחליט עבור עצמי לבין לקבל טלפון מאדם זר שדווח לו על רצוני להפסיק הריון יש מרחק גדול.
אין לי בעיה עם תמיכה במי שבחרה מרצונה הטוב ללדת את התינוק/ת לגדלו או למסור לאימוץ, יש לי בעיה עם שכנוע מסיונרי והבטחות מפתות.
לפני זמן מה חכמולוגית אחת נתנה לינק לאגודה לסרטי הפרופוגנדה האיומים שלה. כמי שעברה גרידה בשלב מתקדם בשל מום ודאי בעובר, אני יכולה לומר שאין החלטות קלות, זו זוועה להחליט. זוועה גרועה מזו היא לחיות חיים שלמים בדאגה לילד נכה, כזה שלעולם לא יוכל לשלוט בצרכיו, ללכת, לתקשר עם סביבתו. בדאגה איומה ליום שאחרי כשאנחנו כבר לא נחיה ולא נוכל לדאוג לכל צרכיו. אני מאמינה כי כל אישה שבוחרת לסיים את הריונה (גם אם תקין, אך לא רצוי) עושה זאת בכאב גדול. אין צורך במשקולות נוספות ובפיזור מלח על הפצעים הפתוחים והמדממים. לפני שבועיים נפל ההריון שלי. היה לי הרבה יותר קל לקבל את האופציה שהוא בחר לחדול מלהתקיים, מאשר להחליט אקטיבית לסיים, אני חושבת שזה משקף את המציאות של הנשים הבוחרות לסיים הריון.
|
תוכן התגובה:
|
