אבל - לפעמים, ובשביל ילדים מסוימים, הוא דבר נהדר. אני מסכימה עם שירלי 2 שלפעמים לא צריך לא את זה ולא את זה. יש ילדים שלוקחים מוצץ ומפסיקים להשתמש בו בעצמם, כשאין להם צורך יותר במציצה. יש כאלה שצריכים יותר, והגמילה קשה יותר. אין לי ניסיון בגמילה, אבל מכל מה ששמעתי הגמילה מאצבע קשה יותר. אצלנו, בגיל 3 חודשים נרשמה התעניינות במציצה שאינה ציצי. אחרי כמה ימים התחילה מציצת אצבע. בעדינות הצעתי מוצץ שהתקבל בהתחלה בחשדנות מסוימת ואחר כך בשמחה. היום (בת שנתיים וחצי) משתמשת במוצץ להרדמות ולפעמים באוטו. כשמבקשת מוצץ אנחנו שואלים - את חייבת? אולי אפשר בלי? והיא עונה. לפעמים חייבת ולפעמים "כן, יכולה בלי". נדמה לי שדבר כזה אפשרי רק עם מוצץ ולא עם אצבע. כמובן שבגיל יותר צעיר, לפני שהתחילה לדבר, המוצץ עזר מאוד בלילות. אני מציעה לך לנסות להבין מה הצרכים של ילדתך - אם מוצץ מתקבל באיבה כזאת - לא להכריח. לנסות שוב בעוד כמה ימים ואם זה לא עובד אז לוותר. אם אכן יהיה לה צורך אמיתי במציצה - תמצא האצבע המתאימה, ואז אפשר בעדינות להציע שוב את המוצץ. בכל מקרה - תסמכי עליה... בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|