|
20/6/2005 21:10
|
אריאלה
|
מאת:
|
|
הי
|
כותרת:
|
הי דנה, זה נורא קשה לחשוב איך היא היתה בגן וחשבה ששכחו אותה, ומה עבר לה בראש, וזה גם נורא מכעיס שחמותך אחרה ככה, בייחוד שהיא מאחרת כרונית (גם חמותי כזאת, וזה יכול להוציא מהכלים...). ואולי זה באמת נורא מפחיד לחשוב שאפשר לשכוח אותם לפעמים, ומה יקרה להם. אבל בעצם מה שקרה לה כששכחו אותה זה שהיא נשארה עם הגננת! היא לא היתה לבד, והגננת התקשרה אליכם, וסבתא הגיעה לקחת אותה. אולי עדיף לנסח ששכחו לבוא לקחת אותה ולא ששכחו 'אותה', אבל אם לא הייתם אומרים לה היא בכל מקרה היתה מרגישה שקרה משהו נוראי, ושאולי זה כל כך נוראי שהמבוגרים אפילו לא מעזים לדבר עליו, אלא מנסים לכסות עליו בתרוצים. אני חושבת שעכשיו חשוב באמת לדבר איתה על מה שקרה, מה היא הרגישה, ואיך זה נפתר, ולהראות שבסופו של דבר היא לא נשארה לבד, בזמן הזה היא היתה עם הגננת שאוהבת אותה ודאגה לה, ולבסוף גם אתם באתם לקחת אותה.
אריאלה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|