לדעתי כל עוד התאימה לך הצורה הזו זה היה בסדר גמור (גם בגילאים יותר מתקדמים), אבל אם עכשיו זה לא מתאים זה בסדר גמור לשנות את זה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניו. זמן איכות שלך עם עצמך או עם זוגך הוא דבר חשוב מאוד לשפיות הכללית בבית.
אני גם לא בעד צעדים דרסטיים, אבל כן בעד לא להיכנע לבכי. אפשר להסביר שהיום נעשה כך וכך ואח"כ אני אלך לסלון לסדר כל מיני דברים ואתה תלך לישון. אצלנו זה התחיל מסיפור ואח"כ אני אשב איתך קצת ואח"כ אני אלך כי גם אני רוצה לעשות מקלחת ולישון, גם אני עייפה. לפעמים היה בכי כשעזבתי - הסברתי שוב שאני קרובה, אני בבית אבל צריכה לעשות כמה דברים ושהוא ינסה לישון ויצאתי. כמובן שהיה בכי, חיכיתי כמה דקות (3?) לפני שחזרתי ואז שאלתי מה קרה, למה הוא בוכה, הצעתי חיבוק ונשיקה, וחזרתי שוב ושוב על ההסבר - בלי כעס.
זה דורש הרבה סבלנות וממש לא קרה ביום אחד, אבל זה הסתדר. בלי זה לא הייתי יכולה לתפקד כי לא היה נשאר לי דקה לעצמי.
חשוב מצד אחד להיענות למצוקה שלהם, אבל מצד שני אם הוא יודע שהוא צורח מספיק ואז לא קורה מה שאמרתם אז הוא יצרח.
בהצלחה - זה לא קל...
|
תוכן התגובה:
|
