|
6/2/2002 15:56
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
תודה רבה לאיריס שזכרה וברכה ולמצטרפות לברכות. אכן שנה חלפה מהלידה, שנה וחודש אני בפורום...
|
כותרת:
|
ואי אפשר להפריד בין השניים. הפורום ליווה אותי מסוף ההריון ולאורך כל השנה הראשונה לחייו של בר. אני זוכרת, כשהמים ירדו בשעה 2 לפנות בוקר ויצאנו לבית החולים, חלפה במוחי המחשבה להשאיר הודעה בפורום שיצאתי ללדת. בסופו של דבר ויתרתי על הרעיון אך מיהרתי לעדכן ברגע שחזרתי הביתה.
תודה לכל מי שנתנה לי את העצות הטובות, כל אחת בזמנה: אילנה היקרה שעזרה לי להעביר את הסוף המייגע של ההריון, אלן שההצעה שלה לתת את החלב בכוס היתה הצלה בשבילי, טובה שעזרה לי לשקם את עצמי לאחר הלידה מבחינת התזונה וסייעה כל כך במעבר הבעייתי של בר למוצקים, וכל שאר אנשי הצוות בפורום שליוו וסייעו לאורך כל השנה. תודה ענקית כמובן לבנות בפורום על העצות והתמיכה לאורך הדרך, ברגעים הקשים של האישפוז בבית חולים וגם בשמחות הקטנות והגדולות, שנתנו לי דוגמה שחסרה לי כל כך בעולם הלא וירטואלי שמסביבי בהנקה לזמן ארוך, בויתור הזמני על העבודה כדי להשאר בבית עם הילד, ובכלל איפשרו לי להציץ למגוון של סגנונות הורות, להתרשם ולבחור במה שמתאים לי. לינה משותפת והנקה בשכיבה הם רק שני דברים שלא הייתי מגיעה אליהם ללא הפורום ושעזרו לי כל כך בשנה הזו. ובכלל, תודה על הדיונים המרתקים המתנהלים כאן, כשכל אחת מוסיפה מחכמתה הרבה, וכשנראה שמוצו כל הזוויות של הנושא תמיד תפתיע מישהי עם נקודת מבט חדשה ורעננה. אין ספק שהעולם העשיר הזה עזר למלא את החלל שנפער עם ההחלטה לעזוב את העולם החיצון ולהשאר בבית עם הילד. ותודה מיוחדת לרותי, מי שהקימה את הפורום ודאגה תמיד, בהודעותיה העמוקות שיש לקרוא כל אחת מהן מספר פעמים כדי לעמוד על מלוא המשמעויות (לא שזה תמיד עוזר...) להקפיץ את הדיונים בפורום רמה אחת לפחות למעלה, מעבר למקום בו אמהות נפגשות וירטואלית כדי לקשקש.
חבל שלא התוודעתי לפורום מוקדם יותר. אולי הלידה שלי היתה נראית לגמרי אחרת. ללידה הבאה, אם תהיה, כבר אהיה הרבה יותר מוכנה. כשאני מביטה בנסיך הקטן והמקסים שלי, בן שנה בדיוק היום, כולו מלא קסם וחיוכים, ברור שלא אוותר על עוד אחד כזה...
שוב תודה לכם, ורק שמחות ואושר לכולנו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
