אני יודעת שדעתי לא כל כך פופולארית פה, אבל...
אצלינו כל השכבה לישון והתעוררות היו מלווים בבכי וצרחות, ניסיון להרגיע על הידיים וכו'. אני הייתי בדיעה שהילד צריך אותנו וצריך כמה שיותר לחבק ולהחזיק אותו, עד שלפני כמה ימים נשברתי מכל הצעקות והצרחות והחלטנו ללכת בשיטה של "הלוחשת" הממליצה כשתינוק בוכה, בזמן השכבה או בלילה, להרים אותו, להרגיע אותו וכשהוא נרגע להחזיר אותו למיטה. האמת, לא האמנתי שזה יעבוד, אבל לתדהמתי, בימים האחרונים, הפשוש נרדם לבד במיטה (אני ליד המיטה והוא רואה שאני שם, אבל לא על הידיים) וגם כשהוא מתעורר, הוא יודע להרגע יותר מהר ולהרדים את עצמו.
מה שמדהים הוא שהילדון עצמו הרבה יותר רגוע ומאושר בימים האחרונים! פשוט ניהיה כיף איתו. הוא ישן יותר טוב, בוכה הרבה פחות, צוחק הרבה יותר וכבר לא מתייחס למיטה שלו כדבר מאיים.
מעבר לזה אני חושבת שכממליצים להכניס תינוק לישון עם הוריו במיטה, צריך לזכור שחוץ ממנו יש עוד שניים בתמונה, וגם הזוגיות שלהם חשובה.
|
תוכן התגובה:
|
