היה לי קשה להודות בכך בפני עצמי, כל שכן במילים ברורות כלפי חוץ, למרות שהסביבה מרגישה ויודעת. למה זה ככה? לא יודעת. אין לי סיבות "אובייקטיביות". שניהם מוצלחים, כל אחד בדרכו (המאד-מאד שונה). שניהם יפים בעיני הלא-אובייקטיביות, שניהם ילדים נפלאים. אבל לצעיר נקשרתי מרגע הולדתו באופן שלא קיים ביני לבין הבכור. אני אוהבת את הבכור בכל נימי נפשי, ובכל זאת, את הצעיר קצת יותר.
התחושה הזו לא פשוטה לי. בכלל לא. אבל אין לי סיבות או תובנות שייטיבו איתה.
|
תוכן התגובה:
|