תודה לטל ושרון, עברו כבר שלושה ימים. האמת שכבר בשבת התחלתי להשלים עם זה, אבל מידי פעם כשהיא מתעוררת מהשינה רעבה, אני מנסה להציע לה, וברגע שהיא מרגישה את הפטמה מתקרבת אליה היא מתחילה לבכות, היום ב 5:30 היא התעוררה בוכה, הרגשתי שאני די מלאה בחלב, ולקח קצת זמן לאבא להכין בקבוק, היא שכבה לידי וניסיתי להניק אותי - אבל כלום, היא העדיפה לבכות ולחכות לבקבוק. האמת שהיא אוכלת יפה, מרוצה מהחיים, ולא נראה לי שחסר לה הציצי. כמו שהצגתי את עצמי - אני אמא בגמילה, וההסתגלות שלי יותר קשה משלה. במיוחד כי זה נגמר ככה. מעודד אותי שזה נגמר ביוזמתה, אבל בכל זאת זה קשה, רגעי ההנקה היו עבורי אושר צרוף, מעבר לכך רציתי לפחות להמשיך עד החיסון האימתני (לפחות כך הוא זכור לי מהגדולה), של חצבת-חזרת-אדמת - אבל לא תמיד הכל הולך לפי התכנון, ואני צריכה להשלים עם זה.
|
תוכן התגובה:
|
