כשהבן שלי היה בן שנה ו- 3 חודשים נכנסתי להריון לא מתוכנן. ממש נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל הזמן חשבתי איך אני מפסיקה את ההריון הזה (וכמובן שגם מבחינתי הפלה לא באה בחשבון). כל הזמן היה לי בראש שההריון הזה לא תקין. איך אני יסתדר? לא עבדתי בזמנו עדיין, תינוק בבית וכו'. אני יקצר ויגיע לפואנטה, בסופו של דבר ההריון באמת לא היה תקין ועברתי שאיבה בשבוע 11. מאותו רגע (למרות שלא רציתי בהריון) כאב לי כל כך ובכיתי כל יום שעבר. החלטתי להיכנס להריון שוב. מאז ועד היום (הילד שלי אוטוטו בן 3) אני לא מצליחה להרות. הכאב כפול. כאילו משהו שאני עשיתי במחשבות שלי גרם לי להריון הלא תקין, וכאב שהיום כבר היה יכול להיות לי ילד/ה בן חצי שנה או יותר. אני חושבת שאם ניתנה לך המתנה הגדולה הזו אז תקחי אותה בשתי ידיים, את לא יודעת מה יקרה בעוד שנה שנתיים. ואל תדאגי לקטנה שלך, אני מכירה המון חברים שלנו שההפרש בין הילדים שלהם הוא שנתיים והילדים חברים כל כך טובים. נכון, בהתחלה מאד קשה אבל זה משתלם. בהצלחה בכל מקרה!
|
תוכן התגובה:
|