הבת שלי אמנם כבר בת 4. אבל זה ממש זכור לי כמו אתמול. עד גיל 1.4 היא היתה עם מטפלת, עטופה בצמר גפן... אח"כ הכנסתי אותה לגן פרטי של 15 ילדים (עם 3 אנשי צוות במשרה מלאה). האיקלום נעשה בצורה מודרגת. ביום הראשון נשארתי איתה שעתיים והלכנו הביתה, ביום השני נשארתי איתה קצת והלכתי לשעה וחזרתי (כשהלב דופק כמו משוגע) וכך עד שבסוף השבוע הראשון היא כבר נשארה יום מלא ארוך, בלי בכי ועניינים. היייתי מלאת חששות כי היא ילדה ראשונה שמעולם לא נאלצה להתמודד על כלום עם ילדים אחרים. חוץ מזה היא היתה פיצפונת יחסית לאחרים ועדינה מאוד. ובסופו של דבר ?... - היא התאקלמה יחסית צ'יק צ'ק בלי טראומות ובלי עניינים. ואילו אני עוד הייתי בהלם במשך חודש שהפיצקולה הקטנה שלי בגן עם הרבה ילדים. ללמדך שהקטנים שלנו מסתגלים ומתמודדים הרבה יותר בקלות מאיתנו. דרך אגב, מה שהקל על הקליטה היה שהיא התחברה במיוחד לאחת הסייעות ודי "נצמדה" אליה וקצת הפכה ל"אמא" שלה.
אז נשימה ארוכה וקליטה רכה ונעימה.
|
תוכן התגובה:
|