התלבטתי אם להגיב.
הכללות הן לרוב גורמות עוות, עוול.
רותי-גרמת לי להתקומם (נו טוב, אני מודה, גם להעלב...)-אני לא חושבת שמהות התרפיה היא להראות למישהו ש"אתה מכוער" ולהאשים. חלק מהמהות הוא דווקא לעזור לאדם לחיות בשלום עם עצמו ולשפר את איכות חייו. מה שכן, כשאדם מגיע למטפל, ונחשף, הוא, או היא, נמצאת במקום רגיש ופגיע. חלק מהתפקיד של המטפלת הוא לשמור על המטופלת בסיטואציה הזו. לפעמים יש כשלים בשמירה הזו, והמטופלת נפגעת ממשהו שהמטפלת אמרה-אם זה קורה במהלך טיפול, אחרי שכבר נבנה אמון בין המטפלת והמטופלת, והפגיעה אינה גדולה מידי, למטופלת יהיה מספיק ביטחון להעלות את הדברים ללבן אותם, ללמוד מהם ולצמוח בזכות הכשלים האלה. לכן בתחילת טיפול, על המטפלת להיות זהירה וקשובה במיוחד, ולהזהר לא לתת פרשנות מוקדמת מידי. התהליך דומה למה שקורה לתינוק, שצומח כשהוא מתגבר על תסכולים קטנים, בתנאי שצרכיו נענו והוא קיבל בסיס איתן בתקופה הראשונה של חייו.
ולפיר היקרה- צר לי שיצאת בהרגשה רעה שכזו. לא הבנתי בדיוק את הטיעונים בנושא ההנקה מול האוכל. אני מקווה שלא נתקלת במישהי שיש לה דעות קדומות-והכללות-בנושא ההנקה. יכול להיות שהיא אכן זיהתה אצלך קושי מסויים בהצבת גבולות, ונתנה את נושא ההנקה כדוגמה נוספת לכך. יכול להיות שבאמת היה , או יש לך קושי בהצבת גבולות, במידה זו או אחרת, ויכול להיות שההנקה בכלל לא קשורה לקושי הזה. אני בכוונה לא משתמשת במושג "הנקה מאוחרת", מה זה הנקה מאוחרת? שנה? שנתיים? שלוש? שלוש וחצי? יש תינוקות שיונקים עד גיל כזה, ונגמלים, ונפרדים ללא קשיים מיוחדים.
נראה לי, שדווקא את עניין הקושי בהצבת גבולות את מוכנה לקבל, אבל מה שהכאיב לך הוא הקישור של הקושי לנושא ההנקה. המטפלת כאילו קלקלה לך משהו שהסב לך ולבנך אושר.
אני מציעה לך לשים בצד את נושא ההנקה. את לא במצב כרגע לבדוק אותו בשקט, זה טעון מידי, את במצב רגיש ופגיע, ובכל מקרה-ההקנה היא כבר נחלת העבר. תתמקדי בנושא הגמילה - במה לעשות עכשיו כדי לשנות את המצב.
עד כאן,
ד"ר ליאת הולר הררי
פסיכיאטרית, פסיכותרפיסטית
ומדריכת הנקה
|
תוכן התגובה:
|
