יו, אני בימים מוטרפים, השעה אחת בלילה..עייפה מאוד, ומצטערת מראש על העילגות בכתיבתי.
אני ראיתי מיליון גנים בשנה שעברה. איל היה בן שנה וארבע וההיצע הכפר סבאי היה די מזעזע מכל הבחינות. לחלוטין מזדהה איתך עם ההנחה שאין לנו שום דרך לדמיין מה יהיו הצרכים של הילד שלנו כעבור חצי שנה. מטורף.
לבסוף הגעתי לגן קטנצ'יק, בבית של משפחה שנראתה לי חמה. אני חושבת שהעובדה שהגעתי לגן דרך המלצה של מישהי שהיתה כלבבי גרמה לכך שמיהרתי לרשום אותו. בדיעבד מסתבר שהמישהי הזו היא בחורה מקסימה אמנם, אך מעופפת למדי.
הטעות הכי גדולה שאני עשיתי בגן הזה היא שלא התחברתי לערוץ הדיווח הנכון. אני אסביר- התחושה המרכזית שלי במהלך השנה היתה שאין לי מושג מה קורה עם איל במהלך היום. אני, לתומי, הנחתי ש"איש הקשר" שלי הוא הגנן, בעל הגן. על כל שאלה שלי הוא ענה "היה אחלה" מה שזיכה אותו בביתנו להגדרה כ"פרסומת מושלמת לחומוס".לא הועילו כל השיחות בהן הבהרתי שנורא חשוב לי להיות מעורבת, וחשוב לי שיראו את איל, "יראו" באמת- את נפשו, את הקשיים שלו, את ההישגים שלו. התחושה היתה שלא מתעניינים באיל באמת. כמהתי לרגע בו הם יבואו ויספרו לי איזה ילד מדהים הוא, איך הוא ממלמל כל היום, ואיך הוא בכה היום ואחר כך נרגע ואחר כך הרביץ אבל רק מאהבה... יומיום, איל, רגשותיו, פחדיו.
בדיעבד, הסתבר לי אחרי שיחה עם שתי אימהות אחרות, שערוץ תקשורת שהן פיתחו עם אחת המטפלות היה פורה הרבה יותר. אני לא זיהיתי את הפוטנציאל הזה. אני, באופן אישי, לא התחברתי לאף אחד מן הצוות וכולם נראו לי חפיפניקים.
מסקנה אופרטיבית מספר אחת- לדעת מי האיש שלך בגן. לעמוד על שלך. לדעת לשאול את השאלות הנכונות. להיות אסרטיבית. אני חושבת שאני כשלתי בזה.
ומסקנה שניה- יש גם גנים טובים. יש לך שבועיים לעשות עם עצמך עבודה ולהגיע ליום הראשון בגן עם תחושה של בטחון. לזכור שאחרי הכל, ואת זה גם למדתי מהשנה הראשונה של איל בגן, הבית בשנה הזו הוא עדיין המקום הכי הכי משמעותי. הגן לא יכול באמת לקלקל.
מסקנה שלישית- עשית בחירה, לכי איתה עכשיו עד הסוף. הספקות שלנו גורמים לטשטוש האסרטיביות ביומיום. תני לגן הזה את כל הצ'אנס שבעולם.
ומסקנה רביעית למרות הכל- לא לפחד משינוי. אם יהיה לא מוצלח, להחליף. למרות כל הדיבור על חשיבות השגרה, אני חושבת שיש להם אפשרויות הסתגלות מדהימות. שום דבר אינו טרמינלי. שניכם תלמדו שיעור אדיר.
ומסקנה חמישית אחרונה וחשובה- אוי, כמה קטונתי מלייעץ. כמוך, אני כל כך בתולית בעסק הזה. לומדת כל יום שיעורים סוערים על בשרי ובשרו, מגששת באפלה גדולה ועם זאת- אני מרגישה איך אני גדלה כל יום, כמה הקשר ביננו מתחזק, כמה, בעצם, זה הולך ונהיה קל מיום ליום. אני מתרגלת אליו, אולי בעצם רק עכשיו, וכך אט אט צומחת השלווה- ואולי בעקבותיה, צמחה גם האפשרות למפגש שלי עם גן ההורים הזה. היתי חייבת לעבור את הגן הקודם כנראה, בשביל לסמן מטרה ברורה יותר ולהצליח להגשים אותה.
איתך בתהיות ובגישושים,
גליה.
|
תוכן התגובה:
|
