בעאסה. ואם כבר זה התחרבש ממים, אולי יש עוד תקווה? ולגבי שוויו של התיק, מרגע שגמד הבית נולד יש כלל בסיסי בבית, לא קונים דברים יקרים. נכון אנחנו לא קונים בחנויות הכל בדולר, אבל שהמחיר לא יהיה מה שישבור אותנו אם המשו ההוא יהרס/יעלם/יגמר. לא כי גמד הבית הוא נזק על כל צעד ושעל, אלא כי אנחנו פחות פנויים לשים לב לניואנסים כדי למנוע נזקים כאלו. החיים שהיו פעם כמו ארוחה בכתית הפכו לארוחת מק'דרייב - הכל על הדרך. בקושי יש זמן לנשום בין לקחת את הילד לחבר, לנסוע לקניות, להוריד בגדי חורף, לסיים מטלות לעבודה, חובות משפחתיים ובטח עוד כמה דברים ששכחתי או הדחקתי. כשאנחנו נמצאים תחת למכבש הבלתי פוסק הזה, סביר שלא נקרא עד הסוף את הוראות ההפעלה, סביר שנעשה קיצורי דרך ושיהיו להם תוצאות שלא תמיד ישמחו אותנו.
אני יכולה לתאר לך סיטואציה יותר מבעאסת שהמוקד שלה הוא "רכוש" (וגם קצת חד-הוריות) זוגי יצא ליומיים עבודות מחוצלבית, הילד בכשרון רב השתין על הפוף תוך כדי ישיבה (מצד למצד) כולל שלולית ברצפה שמתחת לעייסק. בעודי מוציאה את תוכן הגולגולים הבלתי נגמרים מתוך הפוף, מכבסת ציפית חיצונית ושואבת את מה שהתפזר, אני מגלה שהשקיות זבל יוצרות חשמל סטטי כך שכל הגולגולים זזים בחדר כמעט איכשבא להם. כדי לשמח אותי יותר - הילד השתין תוך כדי ישיבה כך שגם הרצפה בשירותים משלוללת בשתן, וגם את זה צריך לנקות :( כיבסתי גם את הציפית הפנימית בסופו של. את המילוי, ההוא, שגרם לי לתרגל חד-הוריות ימלא, כי יש גבול.
במבט קצר לאחור (כי ממש אין לי כוח להתבונן באמת בסיטואציה המעצבנת ההיא), ממש מיותר היה להתבעאס על זה כל אחה"צ. נכון שבלי ניקוי מיידית הבית שלי היה מריח כמו עץ בשד' נורדאו בת"א, אבל העצבים ממש לא עזרו לי לעשות את זה יעיל יותר.
|
תוכן התגובה:
|