גם בשתיקות יש הרבה, ממש מטען כבד: יש בהן הסכמה, כניעה, אישור, חיזוק, עידוד- אפילו: הטעייה. חשבתי על מה שכתבת ובוודאי שבכל מקרה צריך לחשוב ולדון לגופו: נכון (וגם כדאי) להגיב או לא? למרות כל זאת- אני חושבת שבין שתי התגובות (כלומר: תגובה ואי תגובה)- אני מעדיפה את כוחה של התגובה, גם אם יהיו מספר אנשים שעצם העיסוק בעניין יעורר אצלם סקרנות או היכרות עם החברה הזו והתגובה תפעל לגביהם כמו בומרנג. גם אחרי לקיחת השיקול הזה בחשבון- הכף מכרעת (בעיני) לטובת התגובה. ובכלל: להגיב או לא זוהי תכונה כללית של אדם ושל חברה. אני לא רואה את עצמי (כאדם, כאזרחית, כהורה, כאישה, כאשת מקצוע) שותקת ומבליגה לנוכח עוולות רק כדי לא לאפשר ל"רעים" איזה שהוא רווח משני. אני מאמינה בשיפוט של האנשים ובטוחה שמרביתם ידעו להבדיל בין טוב לרע בעיניהם ולפעול בהתאם.
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp לתיאום פגישות ייעוץ, הרצאות, סדנאות- טלפון 052-2322420
|
תוכן התגובה:
|