|
13/11/2005 12:59
|
אמא
|
מאת:
|
|
להרדים סרבן שינה-בתהליכים
|
כותרת:
|
מכוון שכאמור היה סרבן שינה-20-30 דקות פעמיים/שלוש ביום מקסימום. והלילות היו קשים מנשוא היינו מרדימים אותו בהתחלה בשכיבה על הבטן שלנו כדי שנוכל קצת לנוח. אח"כ זה היה על הידיים בתנועה או במנשא אבל כשהיינו מנסים להשכיב אחרי שכבר נרדם הוא היה מתעורר וכל הטקס יכל להימשך חצי שעה/שעה נוספת. כשהיה בן חמישה חודשים כבר לא היה לי כוח להסתובב איתו ככה על הידיים והכרזתי על "חוק" חדש- על הידיים אבל בישיבה. הייתי מחבקת, מלטפת,שרה ומרגיעה עד שנרדם.לפעמים קפצנו בעדינות על הכדור פיזיו. בהתחלה היה בכי וסרובים אבל החלטתי ולא נשברתי (חשוב!!!- התמדה).וכל הזמן הייתי קשובה ואוהבת, שיידע שזה תהליך ולא עונש. אחרי שהתרגל לשיטה החדשה עברנו למשהו אחר קצת פחות קרוב- לשכב במיטה של אבא ואמא, לתת יד, לשיר ללטף. עם הזמן, כשהתרגל, המגע הפיזי היה מועט יותר ובמקום -יותר הרגעה מילולית. אח"כ עברנו למיטה שלו. אחרי הספרים והבקבוק והטקס וחיבוקים ונשיקות השכבנו אותו במיטה שלו וישבנו ליידו ונתנו יד עד שנרדם.לאט לאט קיצרנו את התהליך, פחות יד,פחות יושבים ליידו והיום, בן שנה וארבעה חודשים כבר אפשר לחבק להכניס למיטה לתת בקבוק להגיד לילה טוב לצאת מהחדר ולתת לו זמן להירדם בקצב שלו. מידי פעם נכנסת כדי שיידע שאמא זמינה אם צריך אותי.
מאמינה שהם צריכים אותנו שם לידם כדי להירגע, כדי לא להרגיש לבד, כדי לעבור לקצב שונה של שינה. אני אישית למרות הקושי לא מאמינה בשיטות "שחותכות בבשר החי"- תני לו לבכות עד שיתעייף, זה "מפתח את הריאות...",שיטת ה-5 דקות. מאמינה יותר בתהליכים גם אם לוקחים יותר זמן. שיהיה בסבלנות והצלחה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
