למה את לחוצה ומאופקת? את יודעת? כי אם לא, אז טיפול יכול להיות מאוד אבל מאוווווד מאוד מאוד לעניין. את צריכה ללמוד אלו שדים נכנסים איתך למיטה, וכשקוראים לשד בשמו הרבה יותר קל למצוא את הלחש שיפוגג אותו לענן לא רלוונטי. ממליצה על מטפל/ת זוגי-מיני. כי אני חושבת שיש לך תהליך לעשות, ואני חושבת ששווה לך, ושהדרך תהיה עבורך מתנה. לא רק הסוף שלה.
ובינתיים, בתור עזרה ראשונה, רוצה לספר לך משהו. כשהייתי בת 17 בערך, החלטתי להשתכר בפעם הראשונה. שתיתי שתיתי ולא קרה יותר מדי. אבל! מכיוון שעקרונית הוכרזתי כמסטולית, זכותי היה להיות כזו. הדבר היחידי שהשתחרר לי היו הרגליים, ורקדתי ביצירתיות יתרה עוד ועוד ועוד לגמרי בתוך עצמי. נהנתי נורא. סוף הערב היה לא משהו, אבל הוא כבר לא עקרוני. שבוע אח"כ, שוב היתה המוסיקה, שוב הלכתי לרקוד, אבל אז - כתמיד, הייתי מאוד ערה לכל המסביבים: לחתיך התורן שהסתכל או שלא, לעיניים אחרות שרואות מה אני עושה. כמובן שלריקוד היה שם טעם קצת אחר (מן הסתם). שטוח יותר. ואז פתאום אמרתי לי: כשהם חשבו שאני מסטולית וזה היה לי אישור לעשות כרצוני, למרות שהמסטוליות נגמרה בתנועת הרגליים, אני זו שהרשיתי להן לזוז ככה. אני זו שנכנסתי אלי ורקדתי איתי לגמרי. אני, ולא הוודקה עם הקולה הדוחה שמזגו לי אחת אחרי השניה.
מאז, אם אני מוצאת דרך לאיזו הנאה משוחררת, אני מנסה ללמוד איך היא בתוכי ולא קשורה לחיצוני, ולהגיע לשם לבד. ז"א, אם את מגיעה לשם לפעמים, תעקבי אחרייך: מה היה שם שהצליח לך להיות בשקט החופשי? מה עשית? מה חשבת? מה לא עשית? מה לא חשבת?
שיהיה בהצלחה, ולכי על טיפול. זה יעשה לך המון המון טוב, ולא רק במיטה. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|