כותבת יקרה, אני חיה בארץ ישראל בשנות האלפיים בעידן בו כל זוג מתוך שלוש מתגרש, והשניים האחרים חויים תסכול, מרמור,ואכזבה מהמערכת הזוגית בה הם חיים. הנשים מתלוננות על בני זוגן- הוא לא מבין אותי, לא אכפת לו ממני, הוא לא מספיק רגיש, הוא לא שם כשאני צריכה אותו, לא בא לי עליו ועוד ועוד. הגבר מתלונן על אשתו שהיא מציקה לו, כל הזמן מתלוננת, מה היא רוצה- כל מה שאני עושה לא טוב. מה שאני מנסה להגיד זה שבנות!, יש דרך אחרת !!!!. הזוגיות לא חייבת להיות מתסכלת ואפורה רק בגלל שכבר יש לכם ילדים ועול של משכנתא,היא יכולה גם להיות נעימה משותפת ומשתפת. אלה יקרה- לשאלתך- אני בשנות השלושים המוקדמות, עובדת סוציאלית בהכשרתי שעוסקת בייעוץ זוגי בלתי פורמלי. ייעוץ שמתבסס על תיאוריות והבהנות שפתחתי במשך השנים מתוך הזוגיות שלי(זוגיות של 15 שנים+5 ילדים שהאחרונים תאומים נולדו לפני חודש) והתבוננות במערכות יחסים אחרות.
|
תוכן התגובה:
|