זה היה תנאי הכרחי, בעיקר כשגמד הבית היה זערור וחמותי לא ידעה בדיוק מה הוא עושה איך ולמה הוא מתכוון כשהוא נניח בוכה. מרגע שהוא עבר לפאזת הילד (הדעתן למדי), והיא הבינה מה מנהגי הבית שלנו ומשתדלת לנהוג על פיהם, אין לי בעיה לשגר אותו ואותה לגנשעשועים לאחה"צ כייפי, או למשחקי קופסא סדרתיים לכמה שעות. להפך הרבה פעמים כשישי לי מחוייבויות ארוכות בעבודה, אני מבקשת מזוגי לתאם איתה שתוציא אותו מהגן ותבלה עימו עד שאני חוזרת (ומגישה ארוחת ערב). אני מקפידה להכין מראש הכל כולל ארוחת צהריים במקרר שצריך רק לחמם ולהגיש, כיור חף מכלים ובית מסודר. ארוחת ערב מתארגנת לרוב בניחותא כשהם עדין שקועים במשחקים ובילויים ואני פנויה לארגן משו אכיל. זה לא קורה כל שבוע (לפעמים פחות מאחת לחודש) אבל עצם האי-נוחות שלי מקלה על שתינו.
|
תוכן התגובה:
|