קיפאון רגשי פתאומי כלפי אדם (בין אם זה ילד או מבוגר - זה לא משנה) נובע הרבה פעמים מכך שממש לפני הקפאון הרגשי (נניח - יום לפני) אדם א' (שהוא האדם שאח"כ חש קפאון רגשי) עשה לאדם ב' (במקרה הזה הילד) משהו שאדם א' אינו שלם איתו, ושאדם א' מאמין שפגע באדם ב'.
זה יכול להיות כל מיני דברים: מתן תשומת לב גדולה יותר לאח הקטן בצורה שאינה הוגנת כלפי האח הגדול, לצעוק בצורה מוגזמת על הילד הגדול יותר, לקנות דבר מסויים לקטן מבלי להעניק באופן שווה לגדול.... אינני יודעת מה, אך משהו שהאמא אינה שלמה עימו ומרגישה שפגעה בילד הגדול בלי כוונה.
ואז, כמין תגובה כזו, בא הרבה פעמים מין קפאון רגשי, חוסר אהבה, כלפי האדם שבו פגענו, כי אנחנו כבר "לא יכולים להסתכל עליו בעיניים" כמו שאומרים.
אני לא בטוחה שזה המקרה אצלך, אבל שווה לנסות להיזכר אם לא עשית משהו לבנך הגדול בדיוק לפני השינוי הרגשי. משהו שאת מתחרטת עליו, ושגרם לך לאחר מכן "לנתק" את הרגשות כמעין תגובה על רגשות האשם כלפיו. אפילו משהו ממש קטן.
ברגע שתדעי מה זה, ותיזכרי, ייתכן שתחושי הקלה גדולה, ורגש החמימות כלפיו יחזור.
|
תוכן התגובה:
|
