לא רוצה לחזור על מה שאמרו קודמותיי המלומדות ובכל זאת רוצה רק לוודא שהצצת כאן: http://www.tevalife.co.il/article.asp?id=827 ביקשת תובנות, קבלי, אבל שמרי את זה בינינו, כי אין לי שום יסוד להניח את מה שאני מניחה. ראשית, לפי מה ששתל המקבילה ליונג במוחותנו המעופשים (נאוקורטקס מזוהם בחיטה), קיימת הנגזרת הבאה: דלקת ריאות, אוי ואבוי, מזל שיש פניצלין, אין ברירה. אז קראי נא אצל חיים ברנשטיין שמה בטבעלייף מדוע יש ברירה. כשהייתי קטנה, היתה לי, תודה לאל, מטפלת תימניה. כן, הרבה סחוג זורם לי בדם מאז. מה שהיא עשתה כשהילדים שלה היו איפשהו על הדרך (הייתי ילדה) בין מה שנקרא אז אנגינה, לברונכיט 0זה היה מודרני נורא אז) לדלקת ריאות, היא היתה משתמשת בפטנט שקוראים לו רח'לה וועתון. היו משפשפים את בית החזה באלכוהול, מורחים שמן זית, ומניחים צמר גםן טבול בשמן זית ומעליו עתונים, ואת כל התחפושת חביתוש הזות סוגרים בגופיה ובסוודר וגם צעיף, ונותנים לגוף להזיע את הדלקת ריאות החוצה, תוך חימום מסיבי של בית החזה. את שואלת למה? את יודעת שממני תקבלי תשובה אחת. בגלל החיטה. בין אלף מופעי החיטה ועונשה, (צליאק, המחלה בעלת אלף הפנים זו הכותרת למאמר של שפירר לא שלי. זמין באתר צליאק אורג.יל)אני מונה גם סימפטומים שזכו להכתרה עצמאית כמחלות כמו לופוס וסיאף לא עלינו, שחלק ממופע האימים שלהן מתרחש בטריטוריית הריאות. כפי שאני רואה את זה, גורמת צריכת הלחם לשינויים בקרום הנאדית, יותר נכון בקרום התא, בגלל השבריריות שנובעת מכך שהגלוטן משמש דבק זמני, וכשהוא כושל, המעטפת נעשית פריכה, ומאפשרת חדירה מסאבת. לכל גוף יש את חלונות הקריסה שלו, שנרגיש מיוחדים, ובעיקר בודדים, קרבן לנסיבות מצערות ח"פ ומכאן אשמים ומשלמים על חטאינו בצדק מסויים. בררר מכל מקום, כאקט של הגנה משנה הריר את מרקמו והופך סמיך, מצטבר ומקשה על הנשימה. במקרה שאין סכנת חיים ואין כאן חלילה תודה לאל הייתי מאד נעזרת ברפואה האלטרנטיבית. הנה הטלפון של מרפא שאני סומכת עליו, שלא תעזי בשבת, דוס אחושלוקי מהצנטרום של בני-ברק חסרת הרחמים. אורצל עקיבא 5705688. אבל אני כידוע לא מבינה כלום, של לדבר על יודעת.
|
תוכן התגובה:
|