מה שעבר עליך ומה שאת עוברת עכשיו.
אני הייתי פונה לקבל עזרה מאיש מקצוע, בעיקר בשביל להיתמך בתהליך הקשה נפשית שאת עוברת עכשיו, ואולי גם הכוונה איך לעשות את זה הכי נכון שאפשר.
אין לי ספק שאם בתך תרגיש שהיא יכולה לסמוך עליך שאת שם בשבילה, היא תתתקרב אליך ו"תרצה" אותך, אבל זה תהליך, ובאמת צריך בשבילו הרבה סבלנות ולא "להעלב" מתינוקת בת שנה וחצי שפועלת לפי האינסטינקטים הכי בסיסיים.
ולגבי התגובות מסביב - עכשיו את מאוד רגישה לתגובות הללו כי את מרגישה מאוד אשמה ממילא, והאנשים מסביב כאילו מאשרים את אשמתך. אז קודם כל - את לא אשמה. ראי זאת כאילו היית חולה ומרותקת למיטה במשך תקופה ארוכה, באופן שלא אפשר לך ולבתך להכיר ולהתקרב. ושנית - את תגלי שלאנשים יש מה להגיד על כל דבר, על איך הילדה אוכלת וכמה היא ישנה ואם היא רוצה על הידיים או לא - את פשוט עכשיו רגישה מאוד, ורואה באנשים מרא6ה אמיתית של מה שקורה,ף כשבעצם הם סתם דוחפים את האף שלהם למה שלא קשור אליהם. שימי ז' על כל הסביבה, וצאי למשימה המרגשת של התקרבות לילדתך - בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
