ציפיות ומציאות הם דברים שונים כך מסתבר. מה שאת מתארת קורה לדעתי בכל הגנים, וצריך לדעת לשאול. אני לא מומחית לזה, אבל מה שאני יכולה להמליץ זה שתזמי שיחה עם הגננת ותבואי מוכנה עם רשימת שאלות. למשל - איך הילד מתנהג בחברה - עם מי הוא משחק, מה קורה כשלוקחים לו צעצוע, מה קורה כשכועסים עליו (אם בכלל), האם הוא משתתף במפגש - מדבר, יושב בשקט, מפריע, איך המוטוריקה העדינה שלו - החזקת העפרון, גוזר כן או לא, אוהב לשבת ולעבוד, לא אוהב, איך המוטוריקה הגסה - רץ, קופץ משתולל, איך הוא נרדם בצהריים, איך הוא אוכל, וכו' וכו'. אם יש דברים ספציפיים שאת שמה לב אליהם בבית - תשאלי גם. דרך נוספת לדעת מה קורה היא לנסות לחזור בבית על פעילויות שעושים בגן ואז לראות איך הוא עושה ואיך מגיב. אפשר גם להזמין חברים מהגן הביתה ולראות איך הוא מתנהג בחברה, ובכלל, להתאמץ וליצור קשר עם הורים לילדים אחרים מהגן. אני מניחה שתשובות לחלק מהשאלות הללו את ודאי כבר יודעת אבל לא מזיק לשמוע זאת שוב מהגננת. אפשרות נוספת היא לתאם עם הגננת יום בו את לוקחת חופש ובאה להיות עם הילדים בגן במטרה לעזור.
|
תוכן התגובה:
|
