הילד הדמיוני הזה שלנו, שאנחנו מנסים "להלביש" אותו על הילד האמיתי... אני מכירה את ההרגשה הזאת ואני בטוחה שלא מעט יזדהו איתי, דברים כמו להתאכזב כשהילד לא משתתף במסיבה, להלחץ אם אין לו חברים, ועוד ועוד. ברור כמה שזה חשוב להפטר מהרעה החולה הזאת, אבל זה מאוד קשה. מאוד.
נשמע שלאחותך באמת יש קיצוניות מסוימת וזה יהיה טוב אם היא תהיה מודעת לכך, אבל איך עושים את זה ? אולי תמצאי את המקום שבו את עושה את זה לילדך (גם אם במינון נמוך יותר) ותפתחי איתה שיחה מהמקום של ההזדהות ? או תביאי לה איזה משהו מהאינטרנט בנושא (הכל - תוך שאת מדברת על עצמך, אל תציגי את הבעיה שלה בפניה, זה רק יגרום לה להאטם). אם תצליחי איכשהו לגרום לה ללכת ליעוץ (נניח שיש איזה נושא שמטריד אותה, כמו איזו גמילה צפויה של הילדה מחיתולים/בקבוק/מוצץ) זה יהיה מצוין. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
