|
28/2/2006 01:31
|
נומי
|
מאת:
|
|
ואני בכלל חושבת ש"אמא" עשתה לנו טובה גדולה, מה אתן חושבות?
|
כותרת:
|
אנחנו מדברות על זה..... ואולי שוברות קשר של שתיקה
לפני כמה ימים סיפרתי לאמא אחת בגן שהבן שלי עובר טיפולים אצל קלינאית תקשורת. אני מיודדת מאוד עם אותה אמא ולא אמרתי כלום עד עכשיו....
ולמה פתאום דיברתי? כי ראיתי את הבן שלי באיזו סיטואציה עם חברים וליבי נחמץ.ופתאום הדמעות עלו ויצא, מה לעשות.
עד עכשיו לא אמרתי כלום, כי לא רציתי לתייג את הבן שלי כחריג או בעיתי או שאנשים יראו רק את זה ולא כמה שהוא מקסים ומדהים.
ומה אמרה לי ה"אמא"? את יודעת, את מדברת על זה כאילו את מתבישת. מי שיבחר לתייג יעשה זאת ממילא ברגע שישמע אותו . אחר כך סיפרה לי על הדיכאון שלה לאחר הלידה ועל כך שנשבעה שהיא מדברת על זה בגלל שיש כל כך הרבה אחרות שחושבות שהן המוזרות היחידות שלא חשות התעלות שמימית לאחר הלידה. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
וסיטואציה נוספת: אני יושבת עם חברה בבית קפה והיא מספרת לי את הבעיות המשפחתיות שלה ומקטרת על בעלה (כמו כולנו ) : " אם ככה הוא מגיב לבעיות קטנות (בעלה שיחיה) , איך הוא היה מגיב לבעיות אמיתיות, כמו למשל אם הבן שלו היה זקוק לקלינאית תקשורת".
ונכון שזו אמירה די מטופשת אבל אני יודעת שיש בה חלק אמיתי והוא שלא הכל עובד חלק והילד המושלם שלי כנראה מעט מתקשה בתחום המושלמות האוביקטיבית. ויש חלק שצריך לעזור לו להתגבר על המיכשולים ברכישת השפה אבל אני גם צריכה לקבל אותו כמו שהוא. נשמע קל אבל לא ממש ןבהחלט מדיר שינה מעיני.
ומה עם האמהות שלילדיהן בעיות אחרות אולי מקיפות יותר או שמצריכות התיחסות כוללת יותר וטיפול רב? איפה הן מתחבאות?
אז אני שמחה שאנחנו מדברות על זה,
אני נמצאת בפורום כמעט שלוש שנים ועוד לא קראתי דיון כזה (יכול להיות שגם פיספסתי כמובן).
תודה "אמא"
נומי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
