רוצה לתאר את תגובתו של מישל אודיין לשאלה ותאור צבעוני בחובה שנשאלה בכנס שבו הוא הרצה... הוא ציין שאנחנו,בני האדם דומים יותר ביולוגית ליונקים הימיים והללו-אינם אוכלים את השליה. בנוסף הוא ניסה להבחין בין אכילה של השליה מתוך שכנוע עצמי בשכל שכך נכון ובין אכילה מתוך דחף,ללא השתתפות המחשבה. השואלת לפחות שם,לא הציגה דחף בלתי נשלט אלא יותר ענין ואז זה היה לה...טעים... אותי אישית אני חייבת להגיד -זה מגעיל אבל מעבר לכך לא מוצאת את הסיבה הבריותית אצל אשה,בת אדם,לענין. מישהי/ו יכול להעיר את עיני?
|
תוכן התגובה:
|