|
5/3/2006 13:40
|
לפגועה
|
מאת:
|
|
פגועה יקרה,
|
כותרת:
|
עברתי משהו דומה אליך. עזבתי עבודה תובענית עם תואר של מנהלת ומשכורת פצצה כדי לגדל את ילדיי. לבעלי היה מאוד קשה עם זה והוא דרש ממני לחזור לעבודה ולשים את הילדים עם מטפלת ובגנים. אני לא הסכמתי ונשארתי בבית. אני עדיין בבית ולא מצטערת על שנייה. אני חושבת על שינוי קריירה ומוכנה להאבק על דרכי.
למדתי שאני צריכה לעמוד על שלי למרות רצונותיו. גם אם בעלך לא מעריך את פועליך, היי את גאה בעצמך. לא "ויתרת" על קריירה כמו שכתבת. בחרת בדרך אחרת. בחרת בקריירה אימהית, שהיא בעיניי מספקת לאין ערוך. היא מתגמלת ומדהימה. את שם עבור ילדייך, ועבור עצמך. את מגשימה את המהות שלך אם זה מה שמרגיש לך נכון. וזה הכי חשוב. אם הוא לא גאה בך, יש לו בעייה. לא לך. אני מבינה אותך מאוד. מאוד לא נעים לחיות עם בן זוג שלא מעריך ולא תומך. אני יכולה לספר לך עכשיו שאחרי כמה שנים בעלי קיבל את העובדה שאני עומדת על שלי ועושה את מה שאני עושה היטב. שזו בחירתי ואני גאה בך. לקח לי הרבה זמן להכיר בכך, ולכן גם לו. אם יש בינכם בסיס יציב ואהבה אני מאמינה שתתגברו. בכל מקרה, יש מקום לשיחות מעמיקות מצדך. אבל לא בהתגוננות. תהיי גאה במה שאת עושה. תעריכי את עצמך ותהיי גאה בבחירות שלך. זה יקרין אליו בסופו של דבר.
אני מחזקת אותך מאוד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
