קודם כל תודה רבה על התגובה... וגם המהירה.
את צודקת אני אכן מפחדת שזה יעבור לבתי ומנסה שהיא לא תקלוט ממני ויברציות לא טובות ומנסה לפנק אותה ולתת לה תשומת לב כדי לפצות... למה היא לא יכולה עוד לדבר...
פעם, כשעוד היינו חדשים שם אני הלכתי המון לביקורי פתע אך לא יכולתי לדפוק בדלת ולהכנס משום שהיא לא אוהבת את זה ואין אפשרות להציץ או משהו מפני שהיא גרה בדירה. אז פשוט האזנתי מחדר המדרגות ופתאום באחד הימים היא אמרה לי ששכנה שלה ראתה אותי והיא מאוד מאוד נעלבה,(אמרתי לכן שאני לא רוצה להלאות אתכן אבל אם כבר אז כבר...) והסברתי לה שזה מתוך סקרנות טבעית ולא מחוסר אמון בה ויישרנו את ההדורים- כך לפחות חשבתי, עד עכשיו...
בסך הכל זו ילדה ראשונה והיא יכלה להבין את המצוקה שלי כאם - לתת אותה ופתאום לא לדעת מה קורה איתה כל היום, אז עצרתי בדרך לעבודה או משהו לכמה דקות, יש גנים שההורים באים ויש להם חלון ממנו הם יכולים להסתכל על ילדם בלי שיראה אותם וזה מספק איזה צורך בסיסי של הורה. ופה נראה כי זה לא מובן לה, אז מילא לעמוד בחוץ ולהאזין אבל אני מרגישה שגם אם אדפוק בדלת זה לא יתקבל אצלה באופן חיובי...
אבל שוב, ההיתה תחושה לתקופה כי יישרנו אתה ההדורים - עד עכשיו - אני מדברת על שבועיים אולי שלושה אחרונים.
זאת הסיבה גם שאני כה מבולבלת משום שאני יודעת שהכל בסדר ועבר הרבה זמן יחסית, מאז, וחוץ מזה גננת מקצועית וטובה לעולם לא תוציא על הילד את מה שיש בינה לבין ההורים, במיוחד שאהבתה אל הקטנטונת הייתה כה אמיתית וחזקה...
|
תוכן התגובה:
|
