כאשר אנשים העירו לי הערות "בונות" לגבי גידול הילד שלי - לא חמי וחמותי, הם דווקא היו אנשים מקסימים והם כבר נפטרו ז"ל, אבל אנשים אחרים בסביבתנו הקרובה, שמצאו לנכון להעיר ולהתערב:
קודם כל תגידי לעצמך כל הזמן שאת בטוחה בעצמך, ובאיך שאת מגדלת את הילדה. וכששואלים / מעירים לך, תחייכי קלות ותגידי משהו בנוסח: "אני מבינה שאתם דואגים ורוצים בשבילנו את הטוב ביותר". ובפועל תעשי מה שאת מבינה. לפעמים אפשר סתם להמהמם "אהם" של הסכמה, שכמובן אינו מחייב, (כאילו את אומרת "שמעתי אתכם") אבל בשיחה עצמה את נראית כמסכימה. כל מיני שטיקים כאלה, שנראים מפגרים אולי על הנייר, אבל יסתמו את הפה למי שצריך, מבלי להתווכח ולהתנגד בריש גלי לדבריהם. חוץ מזה, לא צריך להפגש יותר מדי עם החמים. אם קשה לך איתם בכל מפגש, תסנני מפגשים! (לא בהגזמה, כמובן).
היום, כשבני כבר בן שנתיים וחצי, אני כ"כ בטוחה בעצמי באופן הגידול שלו, שאני בהחלט מקשיבה למה שאומרים, גם קוראת המון וכו', אבל יש בי הבטחו להגיד בשלווה אמיתית - אני לא מסכימה, אני חושבת אחרת לגמרי, אצלנו עובד משהו אחר, אני מאמינה אחרת... וכו'.
תאמיני לי, ככל שהזמן יעבור הבטחון שלך בעצמך יגבר. ומה זאת אומרת הוא "דורש לדעת למה הילדה לא יושבת"! דורש?? תרגיע!!!
ואיך שכחתי - זה לגיטימי לגמרי להגיד לבעלך שירגיע את הוריו. הם יכולים להתעניין, להציע את עזרתם ועצותיהם, אבל הם ממש לא יכולים לדרוש כל מיני דברים בנוגע לגידול הילדה.
|
תוכן התגובה:
|
