הי יגור,
אני שמחה סוף סוף למישהו עם גישה כמו שלך בפורום, כזו צעירה, לא מתנשאת ואפילו שנונה!
עתה לשאלתי העקרונית לגבי רופאי ילדים:
עד לפני כשבועיים רופאי הילדים של נוה (בני) היו שניים, בעל ואשה, יוצאי חבר העמים. מראשית המעקב השגרתי עם נוה, הם החשיקו מגישות אחידות, כגון: יש לתת לתינוק מים בלילה על מנת שלא יתרגל לקום, לתת מגיל 4 חודשים לתינוק גזר על מנת להרגיע את הקיבה, אין סיכוי שלתינוק בגיל 4 חודשים יצאו שיניים, אסור לצאת עם ילד קטן מהבית, לפחות בחודש הראשון לחייו, על מנת למנוע מחלות ועוד ועוד. התרשמתי כי הם אינם מעודדים הנקה, למרות שהעידו כי הנקה כי הדרך הטובה ביותר. ועוד דוגמא: כשבתקופה זו שנוה סובל מעצירות שניהם אמרו שאין כ"כ מה לעשות וזה לבטח יעבור (תינוק יונק).
באיזה שהוא שלב עברתי לרופא אחר, כשסיפרתי לו על בעיית העצירות הוא ישר בדק לנוה את הטוסיק ומצא חתך קטן בפי הטבעת ותהה שאולי זה מונע מנוה לעשות קקי (כי כואב לו) הוא נתן לנו משחה, מרחנו, ואכן, תופעת העצירות נרגעה כעבור ימיים מריחה. לגבי הנקה ומוצקים הוא טען (לשימחתי) שעד גיל 6-7 חודשים אין צורך לתת לתינוק, כולל מים/תה. הוא מעודד הנקה וכו'.
אין צורך להגיד שהוא אמר שהשפשוף של נוה את החיניכיים נובע כנראה מבקיעת שיניים קרובה. הוא טען שזה הגיל וסביר להניח שאלו השיניים!
שאלתי אותו לגבי הפער בגישות השונות - הוא טען שלרופאים אשר רכשו השכלתם במערב אירופה גישות מסויימות (גם רופאת טיפת חלב יוצאת חבר העמים) אוחזת בגישות דומות ל- 2 הרופאים הראשונים) ואילו הרופאים אשר רכשו השכלתם בארץ, גישתם שונה.
מה דעתך? האם אתה ניתקל בפרקטיקה בגישות השונות הללו?
תודה והרבה הצלחה, כרמית
(גם במקצועי - כאלה שרכשו השכתלם בחו"ל "שונים" מאלה שלמדו בארץ)
|
תוכן התגובה:
|
