כבר הרבה פעמים, ולצערי, תמיד יש דוגמאות חדשות. ילד מקבל טראומה, אם מצא את גופת אמו הרצוחה שכובה ליד אביו שהתאבד. ילד מקבל טראומה, אם פרץ גנב הביתה ותקף אותו או בן בית אחר. ילד אינו מקבל טראומה, אם נפשו בריאה והוריו מתוים לו גבולות ודואגים לבריאותו. להתעקש עם ילד לצחצח שיניים לא יגרום לו לטראומה, כל עוד לא תחשמלי אותו תוך כדי (אני יודעת שאני מקצינה ומגזימה מאד) בשנים האחרונות יש מגמה להאמין, שילדים הם מסכנים, שפופי נפש וטרוטי כח. אין להם כושר התמודדות עם כלום. הם אינם מסכימים לקחת תרופה? אוי ואבוי! הרי נפשם תיפגע ללא תקנה אם חס וחלילה נכריח אותם לקחתה. שעורי בית הדורשים מאמץ? בשום פנים ואופן. הרי יתקשו קצת ויתאמצו קצת. ומי יממן את הטיפול הפסיכיאטרי אחר כך, מי? כאמא די ותיקה לילדים, וכעובדת עם ילדים רבים מאד מאד, וגם כילדה לשעבר וילדותית בהווה, אני יכולה להצהיר ולהעיד: ילדים הם חזקים, סתגלתנים ובעלי יכולת התמודדות. מניעת התמודדות מהם לא מחזקת אותם, בדיוק כמו שמניעת פעילות גופנית ומנוחה כל הזמן מחלישה. ילד נורמאלי מסוגל ואף צריך לעמוד בדרישות סבירות וללמוד להענות לדרישות הוריו, שמה לעשות, יש להם נסיון חיים גדול משלו. אנא צחצחי לילדך שיניים ותני לו מסטיק במקום טופי.
|
תוכן התגובה:
|