|
29/4/2006 15:47
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
ניל יקרה
|
כותרת:
|
אינני חושבת שלא נתת לה לדבר על רגשותיה מספיק. אני אפילו מעיזה לחשוב שדיבורים לא עושים את זה בגיל כה צעיר,רק נדמה לנו,הגדולים,כי זו השפה שלנו... אני חושבת שחיבוקים זו אופציה נפלאה,דיבורים פשוטים שלך אליה גם. זה באמת נכון שילדים גדולים לא אוכלים מהציצי. שאלי אותה אם היא גדולה או קטנה. כך ייקל עלייך להבין איפה היא בענין. העובדה שקשה לה אינה מדאיגה כשלעצמה, השאלה איך היא מתמודדת עם זה. לפי מה שכתבת עד כה נראה לי בסדר גמור.היא מבינה מתוך התנהלות החיים שיש מחיר לכל שינוי ולומדת מן הנסיבות לבחור! זה תהליך חשוב ובריא! בפרט כשהוא מלווה בחיבוק וחיזוק ! שווי בנפשך שהיה נולד לה עכשיו אח או אחות והתהליך היה קורה תוך שילוב עם התחושה האמיתית שמשהו מאד משמעותי השתנה בחיים... בנוסף,אם את אינך שלמה עם הגמילה אולי גם היא אינה שלמה,אם את שלמה אין לי ספק שהיא תפנים והכל יבוא על מקומו בשלום. דרך אגב בעיני זו יותר שאלה לדרורית מאשר לדר ליבוביץ' אלא אם כן פיספסתי איזה קושי גופני אצלך. בהצלחה! גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|