|
20/6/2006 10:21
|
א
|
מאת:
|
|
לאבודה לרגע
|
כותרת:
|
ילדים אומרים כל הזמן כל מיני דברים, זה לאו דווקא קשור אלינו ולעבר שלנו. גם הבת שלי (בערך באותו גיל) אמרה בזמן האחרון דברים בסגנון הזה. אני חושבת שזה גם קשור באיזה שהוא מקום לגיל הזה שמתחילים להבין את העולם (את החוסר מושלמות שלו...), הבת שלי אמרה לי לפני כמה ימים על חברה שלה, שנראה לה שהיא כבר לא אוהבת אותה יותר (את הבת שלי). זה הכאיב לי כי הבנתי שהבת שלי בעצם חווה לראשונה דחייה. אבל זה החיים לא?
מה שאני מנסה להגיד הוא שהם (הילדים שלנו) אומרים לנו כל מיני דברים אבל זה "הסרט" שלהם! ולא "הסרט" שלנו אבל לפעמים אנחנו מתבלבלים ומערבבים סרט ישן ען סרט חדש....
בקשר למעבר לארץ אחרת אני רוצה להמליץ לך על ספר שאולי יכול לעזור לכם (השאלתי אותו לפני כמה שבועות מהספריה) והוא נקרא "מחלת הגעגוע של סולי" (של נורית זרחי). זה על כלבה שהמשפחה שלה עוזבת את הארץ והיא נשארת עם הסבתא. הילדים כותבים לה מכתבים ומספרים לה על חו"ל, בסוף הספר נגמר במשפט מקסים: "מי שרחוק יהיה פעם קרוב". ספר מרגש לדעתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
