האירוע היה נעים ואינטימי. היינו כשלושים. דולות, הרקדנית והכוריאוגרפית ליאת דרור, המשוררת שירלי יובל יאיר, גילה רונאל, נירית שפירא ואני. הערב נפתח בדברי ברכה קצרים של גילה ושל נירית, המשיך בדברים שלי, ובהופעה קצרה ושובת לב של שירלי שהקריאה ושרה מספר שירים שכתבה והלחינה מנקודת המבט של תינוקת.
עיקר הערב היה המפגש עם ליאת דרור. הרקדנית והיוצרת המיוחדת הזו, לקחה בשנים האחרונות את חייה אל השקט של מצפה רמון, שם העמיקה אל תוך עצמה והתכוננה לקראת הלידות שלה. שתי בנות מתוך ארבעת ילדיה, נולדו בהאנגר אדמה בו היא מתגוררת ויוצרת יחד עם בן זוגה לחיים ניר בן גל ולהקתם. בשפה קדומה, פנימית, ומהפנטת לקחה אותנו ליאת למסע בין לידותיה, עד לרביעית אותה השלימה מתוך ידיעה ושמחה. מאז הלידה, סיפרה ליאת, פנו אליה נשים כדי שתכין אותן ללידה. הדברים של ליאת היו רבי קסם והשראה והוד מדבר, ובו זמנית לא פשוטים לעיכול. חותמם הוטבע חזק, וכפי שכתבה עופרי ירוצו עד מצפה רמון אחרי האשה היקרה הזו.
הנסיון לשחזר מה אמרה הוא כמעט בלתי אפשרי. הייתי עסוקה מדי בלהקשיב. אני חושבת ששנות ההאנגר בהן חתכה ליאת את עצמה ממרכז הזרקורים ההצלחה והקונצנזוס פיסלו אצלה חוזקה פנימית שכולנו מכירות היטב. זו שמתקבלת אצלנו הנשים לאחר יום של שקט שבילינו בבית, מתהלכות בין מלאכות שקופות, פוגשות מדי פעם את בבואתנו במראה, חוזרות אל מגירת הגרביים ושוב מרטיבות את הידיים בתובענות החריפה של חיתוך בצל וירקות להכנת ארוחה.
אני חושבת שליאת תיארה את שתי הלידות הראשונות שלה כאילו היו שתי מדרגות שהזמינו אותה פנימה, למטה וגבוה, אל מחילות חשוכות מוארות של שנות התכוננות לקראת הלידה הרביעית. איך ילדה את הבכור שלה בקריה, בתוך בועה מסוימת של תואם עם המיילדת ה'קונוונציונלית' והקשובה שלה, את השני, מתוך הבהילות של מיילדת הבית שהעבירה אותה לחוצה למשגב לדך, ואז את ההכנות לקראת השלישית, כבר שם בהאנגר אדמה. איני זוכרת באילו מילים תיארה ליאת את הלידה השלישית, אך הזכרון שלי הוא של ציון דרך ברור של 'נותרה עוד כברה' ושתיתכן לידה אמיתית ושלמה, שלה. וזו היתה הלידה הרביעית. שהגיעה לאחר אולי שנים אולי חודשים של הכנה. ליאת סיפרה 'חיצונית' שניתקה עצמה מכל מידע שעלול להטעות ולהתנגד ביום פקודה לזה הפנימי האותנטי, סליחה ליאת, אלו לא המילים שלך רק התרגום שלי, והתמונה שהיתה לי בראש תוך כדי שליאת מדברת היא של ישות שיורדת אל המיכרות ושם היא מחשלת את המתכת של ירכיה כמו נפח המלהט עוד ועוד את המתכת, מקפל אותה אל תוך עצמה, ומחשל אותה לכדי רצון הבא לידי ביטוי בחומר שדבר לא יוכל לו. ליאת דיברה על הירכיים ויש לי תחושה שהמתיקה אלינו, נציגות ראשונות של ה'מציאות התל-אביבית-הישראלית-העדכנית' סוד, כנהוג בריקוד שבחשיפה תקשורתית.
ליאת דרור דיברה על עקרון הרציפות. לא שהיא הזכירה את המונח הזה. אלא על התדר הנמוך, שקצת מצחיק כשאשה בעלת אלכימיה גבוהה של זהב, אומרת שהיא שומרת על נמוך. על איך שניקתה את עצמה ממידע מסולף (היא לא הזכירה את המילה). ליאת סיפרה שמי שבא ללמוד אצלה לא יודא עם משהו קונקרטי ביד, רק עם הזכרות במידע שהיה בו מקודם. שוב ף היא לא אמרה את זה. אני מפרשת ליד.
ליאת דיברה על הוויתור, כהוויה נשית מרוממת, אלוהים איך שזה נשמע. לא לא רגע. בכלל לא למה שזה עלול להשמע היא התכוונה. אבל אתן מבינות, נכון? עם הילדים. ליאת סיפרה על שעות שבהן (אני אומרת נאלצה) להתבונן בצמרות העצים ממצב של שכיבה על הגב. לצד הילד שלה. על מה שלמדה מהם. על העוצמה של בתה הקטנה, שנולדה מתוך שמחה וידיעה. ולבד. ליאת ילדה אותה לבד, כלומר עד הראש בחוץ, ואז המיילדת ובן הזוג וכמעט קפצתי עליה שגמני הייתי כל כך בת מזל ונכון, נכון? תגידי!
אני מעתיקה לפה את הדברים שלי תיכף. כתבתי אותם יום קודם ולא הייתי בטוחה שהם ידברו. מקסימום, עוד הודעה שלי מהסוג החצי לא מובן. בדיעבד. שמחה על כל מילה.
לפני עשר שנים, בתחילת הדרך המקצועית שלי בעולם הלידה, הוצאתי לאור ספר ותקליטור שבחרתי לקרוא להם בשם 'אמנות הלידה'. חמש שנים מאוחר יותר קראתי גם לאתר האינטרנט הראשון שלי אמנות הלידה, והיום, עשר שנים אחרי, נתתי גם באתר הדולות החדש שהקמתי את סימן האמנות וקראתי לו בשם אמנות התמיכה בלידה.
מה לאמנות וללידה? לאמנות ולתמיכה בלידה?
ביוכימית, יאמר אולי ד"ר מישל אודנט, הן בתהליך היצירה האמנותית והן בתהליך היצירה שבלידה, ישתחררו אוקסיטוצין ואנדורפינים, ויושתק האדרנלין, הפחד, קוטל הבינה, כפי שהיטיב להגדירו רוברט הרברט, מחבר סדרת ספרי המופת מז'אנר המדע הבדיוני - חולית. בספר חולית מדבר הרברט רבות אודות בית-ספר מיוחד לנשים, מוסד אותו הוא מכנה בשם 'בנות גשרית', ושבו לומדות הבנות, מילדות, מיומנויות פוליטיות, מתימטיות, תקשורתיות רפואיות ואחרות. בבגרותן הן כה מוכשרות עד כדי כך שהן מסוגלות לבחור את מין העובר שלהן, שיוולד ללא כאב לעולם חופשי ממחלות. הרשת, מבחינות רבות מהווה עבורי לפחות חלק מאותו מסדר בנות גשרית. אך נשוב למשותף בין לידה ויצירה אמנותית.
נוירולוגית, יאמר אולי מומחה האיאיג'י, ניתן יהיה לזהות גלי אלפא בשני המצבים. רליגיוזית, יאמר התיאולוג, תתרחש בשניהם חוויית חרגון, אקסטזה. ואילו ד"ר רוני הורוביץ, בעלי, מפתח השיטה לחשיבה המצאתית שיטתית, והמומחה המוביל בישראל בנושא שיווק באינטרנט, יאמר שמעל לכל, מדובר בשיטה שניתן ללמוד וליישם.
כך או או כך, נוגעות הלידה והאמנות בתקרת הזכוכית, הבועה הבלתי נראית שעוטפת את כולנו, מתווה בשקוף את גבולות התפיסה האנושית. שם, בפאתי המציאות, במקום שצר מכדי להכיל דבר לבד מהחופש, מתהווה והולכת הלידה החדשה. פשוטה, נטולת כאב ואשם, לידה בה הדולה היא מציאות פנימית מובנית. לידה הקוראת תיגר על עונש הבעצב. במאמר היפהפה שכתבה עבורנו הרקדנית והכוריאוגרפית ליאת דרור, ושהגיעה אלינו הערב במיוחד מהאנגר אדמה במצפה רמון שבו היא מתגוררת יוצרת ויולדת בשנים האחרונות, כותבת ליאת 'יצרתי בית שבו למידע שבי היה ערך עליון'.
האינטרנט מסתמן יותר ויותר כבית חם למידע מהסוג הזה, מידע שמקומו התאפשר קודם רק בגבולות ד' אמות הפרטיים ביותר. מידע מעודן, נקי, צלול, שלבנו למוד קשיי החיים על כדור הבוץ הוגס בו. אלמלא האינטרנט, ליאת ואנחנו לא היינו נפגשים הערב. מידע הנוגע בגבולות החיים, מוצא את מקומו במרחבי השקט הפתוחים של הסייבר. לידה, אמת, מוסר ויופי, כולם מתכנסים תחת כנפיה העצומים של הרשת. ניחוח האוטופיה של חיים אנושיים ללא גבולות נישא באויר.
האינטרנט, שביל החלב של הידע, מהיר מכל צורת תקשורת המונים אנושית שקדמה לו. מרשת תקשורת מחשבים בין-אוניברסיטאית תפח האינטרנט בעשור האחרון למעצמה אדירה. ישויות ענק של מידע, שולחות אצבעות אדירים פתלתלות אל תוך החיים עצמם ומדביקות אותם במהירותו של מאיץ החלקיקים הוובי.
מאתרי האינטרנט המוכרים של השנים האחרונות משנה הרשת פניה והופכת לגלגול החדש שלה הווב2, שעיקרו תכני גולשים. ברוחה של הווב טו תכננתי את אתר הדולות. מסגרת תפריט שמרנית, של מאמרים סטטיים בנושא התמיכה בלידה, ובמרכז, התרחשות דינמית של תכני הדולות עצמן. רוצה לכתוב יומן? קראי לו בלוג, והכניסי קישור מושך מעמוד הבית. כתבת עבודת גמר חוצבת להבות בקורס? פרסמי אותה, ייתכן שתביא לך עשרות לקוחות. רוצה להעביר נוהל ירידת מים מצולם? הכל אפשרי. האינטרנט ילמד אותך דברים שאף בית ספר לא. לכתוב אודות עצמך טקסטים שיווקיים, לפתח מיומנויות תקשורתיות שיאפשרו לך לבחון ולשפר את רמת הידע והיכולות שלך. הכתיבה לווב מזקקת, ומקרבת להגשמה עצמית. הרשת מאפשרת אחווה ועזרה הדדית ברמות שטרם נראו. תגלי עולמות של תבונה ויופי. כדאי לך. מי מכן שהיא גם מדריכה להכנה ללידה וטרם קיבלה ממני מייל מוזמנת לגשת אלי הערב או לשלוח לי מייל כדי לקבל אתר מתארח גם באמנות הלידה, ולקדם באמצעותו את הקורסים שלה. מי מביניכן שתכתוב מאמר מקורי – אשמח לקדם אותו באתר הדולות או באתר אמנות הלידה לפי הענין.
כמו כן אני קוראת לדולות שטרם הורידו את הספר הקיסרי, של מישל אודנט שתורגם כפרויקט משותף של 'אמנות הלידה ודיאדה' ולהורידו חינם מאתר אמנות הלידה או מאתר דיאדה. הקיסרי הוא ספר מופת קריא וחזק חובה לכל דולה. עצם ידיעתו יוצרת רפואה מונעת במיטבה.
אתר אמנות התמיכה בלידה הוא הראשון מבין אתרי לווין קטנים יותר שאני בונה בימים אלו לצד אמנות הלידה, שבויה בשצף קצף של עשיה, מכורה כמעט, מתחננת לחופש כדי לעבוד. בקרוב אשיק אתר יוגה הריון, אתר הכנה ללידה שיוקם כאוטונומיה עצמאית בתוך אתר לידה שיעבור כולו מתיחת פנים השנה ויעוצב ברוח עדכנית יותר, אתר בנושא יופי, העוסק בקשר שבין יופי וחכמה ומקווה שיביא תפיסות רעננות יותר לתחום העמוס בדר"כ מסיכות מלפפונים ונגזרות פפטידים, ואתר שיוקדש לנושא שמלווה אותי בעשור האחרון ויותר – אתר ללא. ללא קבוצות הדגן, הפרה והדבורה. בהעדרם אני מקווה שייבנה טיפוס אדם חדש, שיוכל לתקרת הזכוכית. כ"כ אשיק בקרוב אתר חדש ומושקע של האפי-נו.
תשעה מוסדות מכשירים כיום דולות בישראל. בכל שנה באות כשבעים דולות ישראליות חדשות לעולם. מחד, מלמד הדבר על צורך עצום המבעבע בנשים לתמוך ולהתמך, ולתקן את עולם הלידה. מאידך, למערכת הממסדית המגושמת קצב ואינטרסים משלה, ואחת המשימות העומדות בפני אלו מכן שמוכשרות חברתית ופוליטית היא להוביל את המהלכים ה'מדיניים' הללו.
לפני שש שנים הקימה חברתי נירית שפירא, עיתונאית, שדה, אשת מעש מוכשרת ודולה, את תנועת 'נשים קוראות ללדת' שעניינה חופש בחירה בלידה. מאז לידת בתה מכונסת נירית יותר פנימה אל תוך חייה, שם היא מתגלמת כנראה אל הפרפר החדש שלה בדמות תנועת נשים, שתמריא את המסר של בחירה מתוך תחום הלידה, רחב וגבוה אל תחומי חיים נוספים. שני נדי מים גדולים שהקימה נירית כשביקעה את ים סוף של תודעת זכויות היולדת לפני כחמש שנים, עומדים עדיין הכן, ומאפשרים לדברים להתגלגל קדימה, כאילו מעצמם בחרבה. שוב תודה לך נירית.
תודה גם לגילה רונאל, דולה מכשירת דולות, מחברת הספר טבעי ללדת ומנהלת תחום הריון ולידה בדיאדה וממקימות נשים קוראות ללדת על העזרה הגדולה, לאורך הדרך, ולענת אגמון על האירוח של הערב. תודה רבה לליאת דרור, הרוקדת ויולדת בלי בושה שהגיעה ותשתף אותנו בתובנותיה היצירתיות, לשירלי יובל יאיר ותודה לבעלי רוני, על שהסכים להנשא לי ולעשות איתי את מלאכת החיים, ולחיות לצד אשה לא קלה. ותודה רבה לכל מי שהגיעה הערב לכאן, להיות איתנו, תודה רבה ואני מקווה שתיהנו.
ושוב לכדור הארץ. עכשיו אני חייבת להגיד כמה דברים
הוטי. בפעם העשרים אלף, את יפה. יפה, יפה. תקשיבי אלי כשאני מדברת אליך! ואני לא אוהבת שאת מוותרת לך עם האדניות על הקדקוד. חם? ביג פאקינג דיל. תזיעי! יש לך פנים מושלמות ועור שבאמת תתחילי לבכות כבר מעכשיו וסימטריה שמרוב זה שאת לא משתינה עליה ועל עיני השקד והאף הישר והמושלם שלך והשפתיים המשורטטות טבעי (את יודעת מה זה כל בוקר להחליט איפה לצייר את התוחם?) בא להחטיף לך אגרוף פצפון, שינער אותך.
חולצה מאמאת? (אין כמו מוטי, מימין לניצה קביסון) שמת לב שאני באה לאירועי דולות ומדריכות הכנה ללידה תמיד כמו בימבו? דווקא. כדי לנער את המקצועות המיניים שלנו מהיכנעאיות. יש פה מסר! אני לוחמת! גיבורה! תגידי הוטי, את חושבת שנולדתי בלונדינית עם שיער חלק ורימל יצוק? אז יאללה אודרופ תעלי גם את על מדים ואל תחכי שנגלה את פרק הקיר, הרקפת הביישנית, באדנית. זו תרומתך לצה"ל ואת מחפפת. חלאס!
רונה. אכן הלסת שלי לא עמדה בך. הייתי משוכנעת עד עמקי היפופיזתי שאת בלונדה עם תחזוקת גוונים בשבע מאות חמישים שקל של מיקי בוגנים, שיער מגוהץ ומושקע שמן מרוקאי משובח, ושיש לך מבט כחול פלדה בעיניים, וסנדלי שפיץ חסרות רחמים של אסקדה, ושאת בגילי או דוהרת במהירות כלפי 40.
הרסת אותי. תלתלים חומים רכים ולוק של בת שש-עשרה, וגוון טראפאל משגע. מפאת חסיון קטינים באינטרנט לא אוסיף לפרט. את יפה מאד ושובת לב. שמחתי מאד מאד להביט בעיניך האמיתיות, לומר לך פנים אל פנים שאני מאד מעריכה את האינטגריטי שלך, ולהבריגך סופסוף כראוי למוחי.
רצה לשיעור יוגה. למי יש כוח? בטח אחרי אגיד תודה.
|
תוכן התגובה:
|
