|
10/7/2006 18:07
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
מותק
|
כותרת:
|
מצטרפנת לכל המקמפלנטות, ולליאתיתי באמירתה לגבי מקומן של הפרופורציות. בכלל, בכל פעם נזעקת מי (באמת מי?) מנציגות הסרגל והמקל להכניס אותנו למן ענוות ה'תגידי תודה שאת לא מורעבת באפריקה'. ואני רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו כדי לצאת חוצץ כנגד כל פרופורציה שהיא.
אלמלא היו הפרופורציות אבק לבטישת פרסותינו, היינו יולדות כולנו עם חתך במערכת הצ-י-ב-ו-ר-י-ת, ואומרות יפה תודה על שאנו נושמות, למי שזוכרת את דיון המופת העתיק.
וכי מהי הפרופורציה? הריהי קוד צבאי: ישר קו, חייל! שפר הופעתך! הצדעה היא אמירת שלום!
פרופורציה היא שימוש נלוז בצרות של הזולת לצורך קיטון עצמי. אז מה אם כל זה גורם בסופו של סיבוב לא גדול לפגיעה בזולת? שטויות! פרופורציה!.
לו היו עיתותיי בידיי הייתי מתיישבת עכשיו לכתוב את המדריך המלא להתגוננות אזרחית במקרה של פרופורציה. איך מזהים פרופורציה מתקרבת, איך תופסים מחסה, וחשוב ביותר, איך מצילים את שאר העולם מפניה, באמצעות התחזות לסוכן פרופורציה. ואיך מגייסים פרופורציה פיקטיבית.
לא יודעת אם זה מצחיק או לא, אבל מה שבטוח זה יוצא מכלל פרופורציה.
ובכלל חני היקרה היא הענין! אז עצות נפלאות יש לך מלוא חופניים. ואם כבר יצאנו מפרופורציה אם יורשה לי רק להזכיר את מרכולתי חסרת הפרופורציות והחושדת כי רוב הרעות החולות שמקורן באזיק הפנימי שלנו - הלאו הוא מערכת העיכול, קשורו בצריכת מזונות מקבוצות הדגן הפרה והדבורה. לתפיסתי, אין קשר בין הלחיצות בלידה להופעת הטחורים. יש קשר להיותך מי שמילאה את תפקידה ההסתברותי החשוב ביותר לאותו נחיל אנושי עצום המתרבה ונשמד כל האת - אורגניזם האנושות. טחורים גדולים וקטנים, פנימיים וחיצוניים, מדממים, כואבים, מגרדים ושאר סגנונות, צניחות רקטאליות ושאר ישבנים אומרים שירה, כולם לעניות דעתי מבטאים מחאה דומה. אך זה בלתי מוסמך, כבד, ולא ישים במרבית ההסתברויות שאנו.
ואסיים בסיפא גם בהשראת ליאתיתי: לכל טחור, יש מוצאי טחור. יעבור
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|