|
31/3/2002 00:59
|
זהר
|
מאת:
|
|
לכל האלמוניות ובכלל -
|
כותרת:
|
שלומי סביר, תודה. ההתמודדות קשה, גם בלי להתנצח כאן בפורום. מה לעשות, שכל אחד יבין בשורה התחתונה מה שנוח לו, אני יודעת למה אני התכוונתי ומקווה שלטובה הצלחתי להסביר את עצמי, וזה מה שחשוב בסה"כ. לגבי הלידה אני עדיין לא יודעת - שיין המיילדת בחו"ל כרגע כך שטרם דיברנו איתה, הכל תלוי בלהגיע לאיזון של הסכרת כמובן, כתנאי ראשון לכל הדיל של הלידה - לא רק בבית אלא בכלל לידה טבעית. גם אנחנו כלשעצמנו, לא יודעים עדיין מה אנחנו עושים עם זה - האם אנו בוחרים לראות זאת כ"סימן" שהלידה לא צריכה להיות בבית, או שמא להיפך - כ"מבחן" להחלטה שלנו ללדת בבית. ברור לי שכל זה לא קורה לנו סתם, רק שעוד לא ברור לי מה להבין ממה שקורה. אנחנו לוקחים את הזמן, כרגע ההתמודדות עדיין בשלב המצבי רוח, הבכי ושאר התופעות שמקשות על ההסתכלות המפוכחת בדברים. לגבי האוכל - מאחר וטרם הייתי אצל הדיאטנית וגם לא אצל הרופא (שאני מחליפה עכשיו לכבוד ה"הריון בסיכון גבוה" שצנח בחיקי... וגם זה תיק לא קטן...), אני ללא מתוקים בכלל ומנסה לאכול לפי ההוראות הכלליות של טובה מהמאמר "בוקר מתוק מדי", כך שטעים לי...? לא ממש. אבל הפיציק בועט המון ואני מרגישה שזה עוזר לי להתמודד. תודה שוב מעומק הלב לכל מי שהגיבה לעניין הסכרת וכמובן על הבעת הדאגה. מחר אנחנו יוצאים לנופש ולא אהיה בפורום עד יום שלישי בלילה אז שימרו על עצמכם כי מסוכן בכל מקום !!! אני מניחה שכמי שתתגעגע למתוק, אני אחכה מעכשיו ללידה כמו שלא ידעתי שאפשר לחכות... ואולי כשאכנס שוב לפורום יהיה בכל זאת יותר מתוק ופחות מר לי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|