יש מכונית אחת (של חסדי נעמי) שעוברת כאן כל יום שישי, אז עכשיו הם עושים פארודיה על עצמם. קטע חמוד לאללה, שמבין רק מי שגר כאן ושומע אותם כל יום שישי.
כל הרחוב ילדים ומבוגרים מחופשים ומעבירים משלוחי מנות מבית לבית.
חדי העין יכולים להבחין שזה הפך לחג השנור (איך לא) טרנזיטים של כל מיני מוסדות משמיעים מוסיקה, שופכים מתוכם קבוצה של נוער מחופשים לרוב בתחפושת קבוצתית זהה, הם נכנסים מבית לבית, רוקדים ומבקשים תרומה, ואיך אפשר לסרב לאנשים שמוכנים להוסיף צבע ולעשות שטויות חמודות תמורת תרומה צנועה? אין מלים נגדם.
התנועה זוחלת באיטיות בשל כל השיירות האלה, מה שמאפשר לי התקועה בפקק להתבונן בכל הצבעוניות. אבל, ושימו לב. כשנסעה לפניי מכונית שנור, שאמרה ברמקולים את הנוסח הטחון של "מי שמציל נפש" וכו', התעצבנתי. הלו, תתאמצו קצת. את הסחטנות הרגשית הזו יש לנו כל יום. זה עיצבן אותי, אז אמרתי לילדים: גם אני רוצה לעשות רעש, ולחצתי על הצופר רצוף לכל אורך הרחוב, עד שהתאפשר לי לעקוף אותה. תאמינו או לא, לי זה היה טוב, את איתנוש זה הצחיק לאלה, וברחוב אפילו לא הרימו גבה.
|
תוכן התגובה:
|
