כשהייתי קטנה ההורים שלי לקחו אותנו לטיול באיטליה.
הם לא לקחו רכב שכור (אני מניחה שזה נשמע להם מתיש מדי להחזיק אותנו ברכב סגור במשך שעות), אלא נסענו את כל איטליה ברכבות.
אני לא זוכרת כלום מאיטליה עצמה (שנים אחר כך הייתי שוב באיטליה והכרתי אותה מחדש), אבל אני כן זוכרת את הכיף הגדול להיות עם ההורים ברכבת כששניהם פנויים אלינו ואיתנו, את החקירה של הרכבת, הנוף והאנשים הנחמדים, וכל זה כשההורים רגועים יחסית (כי ממילא בין תחנות אין לנו לאן להיעלם).
ישנו במקומות זולים מאד (אמא שלי מספרת על פנסיונים קטנים וחמודים), וכל בוקר הלכנו יחד לקנות דברים בשביל להכין לכולנו ארוחת בוקר.
מה שאני מנסה לומר (בהרבה מדי מילים, כרגיל), שבתור ילדה החוויה הכי כיפית היתה להיות עם ההורים, ולעשות יחד איתם דברים, והרבה פחות המקום שבו היינו. אני אפילו זוכרת לילה שישנו ברכבת (קושה), בתור אחד הלילות הקסומים של חיי - איזו הרפתקה!
כמובן שטיול כזה דורש תכנון קפדני מראש (רכישת כרטיסי יורורייל, בדיקה של לוחות זמנים לרכבות, נגישות למקומות, הזמנת לינה), אבל זה נשמע לי כמו רעיון מופלא שאני בהחלט מתכוונת ליישם עם הפיצית שלי כשהיא תהיה בת שלוש ומעלה.
|
תוכן התגובה:
|
