כי הוא נשען על החיים שלנו כחברה,בהם הכל נמדד מדורג מקבל ציון. הכל ביחס למישהו אחר. הכל בגדול,הכל כוללני. קשה. רגשות הם דבר עדין ואישי כל כך. נדמה לי ששיחה עם האיש תיטיב להסביר. שיחה על האינטימיות והאהבה שלכם. על הנקודות מתוכן את מחוברת אליו ומהנקודות בהן הרגשת שהוא התחבר אלייך. ספרי לו שאת עייפה מלהשביע רצון ושאם יש לו אכזבה כדאי לקרוא לה בשם כדי לתחום אותה במקום אליו היא שייכת-אצלו! אכזבה וחוסר פרגון שייכים אליו ולא אלייך. אני חושבת שאם תכתבי איך את חווית את הלידה ותתני לו לקרוא,מה הרגשת בכל שלב,מה רצית מול מה שקרה,מה החזיק אותך למרות שתכניותייך לא עלו אחת לאחת ,יכול לחול מפנה. אמירה כמו "לא חשבתי שכך..." או "באמת? ולי היה נדמה ש..." פרטי גם ביחס לפחד שלך מאיך הוא יגיב,ממה הוא יתאכזב. הרי הוא השותף שלך,האוהב שלך,החבר שלך. שולחת לך חיבוק אמיץ וחיזוק ללכת אליו וביחד לפתור את המצוקה הזו.גילי
|
תוכן התגובה:
|