היום שמעתי ברדיו אתפרופ' מעיין, המומחה לאיידס. עוול גדול עשו לרופא השיניים המסכן!! חטאו הגדול היה באי קבלת הנשאית אחרונה בתור, (כנראה לא ציינה זאת מראש בעת קביעת התור, והוא כנראה לא שם לב) ושלא עיקר את המקדחות, דבר ככמעט אף רופא לא עושה! וגם פרופ' מעיין ציין, שהסיכון בהדבקה באיידס או בצהבת, בחיטוי בלבד, הוא זעום עד לא קיים, עד כי לא המליץ אפילו להפנות את הנערה, שטופלה אחרי החולה (או הנשאית, אינני יודעת) לטיפול תרופתי מונע. בקיצור, רוב מהומה על לא מאומה, ואיזה נזק נגרם! אני מקווה שהחכמים בערוץ 2 לא ישנו בלילות. כך ראוי.
לגבי שאלותייך:
את המכשיר עצמו, המקדחות עצמן, נהוג לחטא בחומר חיטוי. להן אין מגע ישיר לרוב עם דם ורוק. בייחוד אם עובדים עם סכר גומי. המלצת משרד הבריאות, היא לעקר את המקדחות, אבל מכוון שהציוד הזה יקר מאד ועדין מאד, משתדלים להמנע מעיקור, המקצר מאד את חיי המיכשור (מדובר בציוד משובח באלפי שקלים למקדחה...)
את המקדחים, הציוד שבאמת בא במגע עם השן, ראוי ורצוי לשפשף במים וסבון, להשרות בתמיסת חיטוי ולעקר.
הצינורית של הסקשן מוחלפת בין פציאנטים, והסקשן נשטף בחומר חיטוי מידי יום. סקשן תקין הרי אינו "מחזיר" חומר (איכס)
הכלים גם הם מושרים בחומר חיטוי ההורג גם וירוסים וגם חיידקים ובהחלט עובר עיקור.
ההבדל בין חיטוי כימי לעיקור: החיטוי אינו הורג נבגים של חידקים, בעוד שעיקור מתבצע באוטוקלב, בטמפרטורה גבוהה ובלחץ (כמו סיר לחץ).
דוקא אחד המקומות המועדים לפורענות הם המנורה! לשם מגיעים רסיסי רוק ודם.
אין זה מביך לשאול את הרופא, רק יכולה להגיד, שעבדתי פעם במרפאה (מכובדת מאד). לכוווולם נשבעתי, שהציוד עובר עיקור (היה אוטוקלב) ורק אחרי שחדלתי לעבוד שם, התברר שהאוטוקלב שימש רק לציוד כירורגי וכל מה שאני עבדתי עימו לא ראה אותו בכלל. ומדובר במרפאה שעוברת ביקורות של משרד הבריאות. הרבה ידע לא תפיקי מהשאלות.
לגבי התהליכים הדלקתיים: אנטיביוטיקה יכולה להועיל זמנית בלבד, אם בכלל, שכן מוקד הזימהום הוא בשן. במקרה כזה, יש לשקול חידוש טיפול שורש (אם יש), בדיקת מצב החניכיים, ורק אז החלפת הכתרים. כתר חדש בלי להבריא את העצם והחניכיים, הוא זריקת כסף. מקווה שעזרתי.
|
תוכן התגובה:
|
