אני מקווה מאוד שהודעתי תקל עלייך במשהו כמו שהודעתך עשתה לי קצת "טוב"...
אני הייתי באותו מצב אך לא מזמן!
כשאמרי היה בן חודש "נשברתי". עד אז הנקתי מלא. לפני שבועיים כתבתי כאן הודעה די קשה, על מצב בריאותי לא תקין. במשך 3 שבועות הרגשתי חולה לגמרי - כמעט בדיוק אותם סימפטומים שציינת בעצמך - צמרמורות, הרגשה של שפעת וכו'. רק אחרי שלושה שובועות הלכתי לרופא נשים שלי. לא היה קשור להריון, לידה או הנקה. אצלך יש אודם בשד - לכי לרופא נשים שלך בהקדם ע"מ לשלול דלקת בשד לפני שאת ממהרת לקחת אנטיביוטיקה!!!
אצלי בסוף הסתבר שזה היה תשישות קשה וגם ....לחץ נפשי עקב קושי בהנקה (זרמים מאוד חזקים ותינוק עצבני), קימה בלילה כל שעתיים, נסיונות לבלות זמן איכות עם בתי הקטנה שלא צלחו, ריבים עקב עייפות עם החצי, המון בכי ומה לא!?!?!1
אז בגיל חודש נתתי מטרנה. אחרי כמה ימים שכרתי משאבה ע"מ שלא ייווצר גודש בשום שלב חס וחלילה. מאז - אני גם שואבת (רק פעם ביום כי גם אני לא סובלת את זה ואף כתבתי הודעה על כך בפורום של טל מגד), גם בקבוק מטרנה וגם מניקה. מסכימה עם מאמוש שהדרך לסוף ההנקה אולי קרובה יותר מאשר הייתה לפני שבועיים אבל א. לא חייב. תלוי בך, וב, אני אישית בשלב שאני מעדיפה להיות אמא בריאה בגופי ובנפשי לשני ילדי, כן, גם אם זה יבוא על חשבון ההנקה. יש לי עוד תינוקת בבית בת שנה ושבעה חודשים שזקוקה לי עכשיו נואשות, אני גם אחרי 3 חודשים של שמירה, ויש לי הרבה מאוד להשלים איתה. זה יותר חשוב לי כרגע מה כ ל! כל אחת צריכה לעשות את ה"חישובים" שלה לפי המצב בבית, והכי חשוב לא להרגיש רגשות אשמה!!!
גם אצלנו מאוד קשה ההתמודדות עם הילד הגדול, לכן אני באמת חושבת שאת צריכה להקל על עצמך בכל דרך אפשרית, ואם זו אחת מהן אז שיהיה.
מאחלת לכולכם בריאות ואושר.
מיה
נ.ב. - היום אני מרגישה הרבה יותר טוב! יש תקווה!
|
תוכן התגובה:
|
