כמו כל דבר עם ילדים עקביות הוא ה-דבר הראשון... דוגמאישית היא לא פחות חשובה. זה קשור בעיני לגידול וחיוך ילדים - לא רק לנושא הארוחה. אצלי בבית הילדים אוכלים יחד ליד שולחן. גולי עוד לא בן שנתיים, אוכל ען כולם. לעיתים מקבל את ארוחתו מעט לפני כולם, כי עצם הישיבה בכיסא מייד גורמת לו לדרוש את השלב הבא... לפעמים ההתעסקות במטבח גורמת לו לבקש לשבת עוד לפני שהכל מוכן, אבל מניסיון כשיגדל זה "יתסדר". בבית אצלנו לא אוכלים בכל הבית - אכילה מוגבלת רק למטבח, פינת האוכל והחצר. גם למבוגרים, לא רק לילדים. מגיל צעיר אנחנו נותנים כלי אוכל. לגמד היה קושי להשתמש בהם בגלל בעיות במוטוריקה העדינה, אבל ככול שהוא התנסה יותר כך הוא השתפר. לגולי זה יותר קל, הוא כבר משתמש בכפית ואוכל עצמאית (גם אם לעיתים מפספס, ונמרח...). לא משאירים אף אחד לאכול לבד, גם אם כבר אכלו האחרים הם נשארים לארח חברה למי שעדיין לא סיים. אנחנו מעירים מגיל מסויים על פה פתוח בזמן הארוחה, מזיזים כלים מועדים לפורענות (איכשהו לילדים יש כשרון להניח את כוס המים במקום שהיא צפויה לנחות ממנו בתנועה אחת קטנה ולא מורגשת...). מקפידים לתת לילדים כלי מפלסטיק כדי שלא ירסקו כלים שבירים... בקיצר - אפשר מגיל מאוד צעיר לאכול בלי שכל האיזור יהיה מרוסס באוכל, ילד מבין כשמדברים איתו, כשהוא לומד מסביבתו מה ואיך עושים ע"י חיקוי. בשורה התחתונה יותר קל להסתגל ולסגל הרגלים טובים מאשר לחיות עם הרגלים קלוקלים...
|
תוכן התגובה:
|