שלוש בנות במרווחים של 18 חודשים בערך האחת מהשניה. גם בלי המעבר למדינה חדשה ושפה חדשה הייתי מתעלפת לי בשקט באיזו פינה ומסרבת לקום :-)
אני חזרתי משהות של 11 חודשים בארה"ב: שתי בנות בלבד, בגיל של הגדולות שלך. לא היתה לי תינוקת נוספת לטפל בה ולכן הייתי פנויה לחלוטין לעסוק בפרויקט ההתאקלמות. וזה ממש פרויקט.
יתרון נוסף שהיה לי (מלבד העובדה שהייתי פנויה מעוד ילדה) הוא התחלת שנת הלימודים כמו כולם - תכנית ההתאקלמות היתה הדרגתית לכל הילדים. בעלי ואני קיטרנו על זה הרבה (שיגע אותנו, שבמשך כחודש הבנות לא בילו בגן יותר משעתיים שלוש בגלל החגים ותכנית פתיחת השנה) אבל בדיעבד זה הסתבר כהצלחה גדולה. אני מניחה שאתם הגעתם לכיתות מגובשות ש"רצות" כבר כמה חודשים טובים יחד. זה מסביר מדוע הילדים לא משחקים עם הגדולה שלך - הם לא זקוקים לחברה נוספת כי יש להם כבר.
עד כאן הקשיים העיקריים: לא כתבתי אותם כדי לדכא אותך, אלא כדי לשקף לך שאת מתמודדת עם סיטואציה מאוד מאתגרת ומגיע לך טפיחות על השחם כל יום, כל היום!! תהיי גאה בעצמך על ההתמודדות. את כתבת דברים כמו "אולי טעינו שבאנו" או "להיות תקיפה עם הבת" וזה בא אך ורק מהקושי. ברגע שתשלימי אתו תוכלי למנוע מחשבות כאלה: כי הקושי מזמין אותן, לא את.
אני ממליצה לך להיפגש עם המורה של הגדולה ולבנות אתה ביחד תכנית התאקלמות. רעיון אחד שיש לי הוא הדרגתיות: בכל יום תקצרי את השהות שלך. בהתחלה שעתיים עם ביקורים בכיתה אחת לרבע שעה, ואח"כ קיצור השהות והגדלת המרווח בין הביקורים בכיתה. בתכנית שתבני עם המורה צריך להיות התיחסות לנושא המשחק - כשהמורה תשים לב מתי הגדולה שלך משחקת לבד ותסייע לה להיקלט בקבוצה של ילדים. זה לא התפקיד שלך.
אני מפנה אותך למאמר שיש כאן באתר על חרדת פרידה. יש שם כמה רעיונות שיכולים לסייע לך. בגדול, הרעיון הוא שהבת שלך תדע שהיא יכולה לסמוך עלייך שתהיי שם בשבילה.
לגבי השפה: אני חושבת שצריך לתגבר את הלימוד של האנגלית עם מורה פרטית או תכנית לימוד של "אנגלית כשפה שניה". זה צריך להיות אינטנסיבי (יומיומי!) ותוך חודשיים הילדה תדבר שוטף. הבטחה אישית שלי :-)
בבית תשמרו על שגרה: תאמצו לכם גן שעשועים קבוע, רוטינה קבועה, וזה מאוד יעזור לבנות את הביטחון של כולם. אחרי הכל, מעבר כזה הוא זעזוע וצריך לייצב את הדברים.
כשהגענו לארה"ב, בכל יום הגדולה שלי שאלה מתי כבר חוזרים. התשובה שלי היתה קבועה וחזרה על עצמה: "כשנסיים לעשות כאן כיף ולראות את כל מה שיש לראות נחזור. אם לא נעשה כך, כשנחזור לישראל נבכה "אוף, לא הספקנו...." " ואחרי כמה שבועות זה התחיל לעזור!
|
תוכן התגובה:
|
