שימחת אותי כל כך!
ולגבי קיטוע מוך: בילדים, בשיני חלב (וגם בקבועות צעירות מאד) יש יכולת ריפוי מיוחדת. אם יש עששת קרובה למוך השן, מתחיל שם תהליך דלקתי. אצל מבוגרים, הרבה פעמים התהליך בלתי הפיך ויש לבצע טיפול שורש. אצל ילדים, גילו שאם הדלקת ללא סימנים חיצונים, כלומר אין כאב, אין רגישות, אין נפיחות, ניתן לבצע "טיפול שורש כותרתי" כלומר להוציא (בעזרת מקדח) את המוך החולה מלשכת המוך, ולהשאירו חי ובועט בתעלות השורש. היתרון: טיפול קל יותר, מהיר יותר וזול יותר מטיפול שורש. החסרון: מכוון שאי אפשר לבדוק אצל פתולוג, שבאמת רק המוך בלשכת המוך נגוע, ולעיתים אין דיוק בתאור סימנים (כלומר לילד כאב אבל לא סיפר, או שכאבה גם שן נוספת, או שסתם שכחו לאמר), במקרה כזה, וגם כי אחוזי ההצלחה של הטיפול רחוקים מ- 100%,גם כשנעשה באופן מושלם ובתנאים נפלאים, יש צורך בטיפול שורש מלא או אף עקירה. נאחס! אבל גם לטיפול שורש שלם וקונוונציונאלי אין 100% הצלחה, ולעיתים נדרשות מספר פגישות עד ליכולת לסיים טיפול שורש שכזה(אם יש דימום למשל) קיטוע מוך מסתמך מאד על נסיון קליני של הרופא. היכולת לקבוע שהדימום הנראה בתוך השן "נורמאלי" מאד תלוי בנסיון, ויש גם הרבה טעויות.
בשיניים קבועות, יש אסכולה הממליצה קיטוע מוך והמתנה עד להתבגרות השורשים, ואז עושים טיפול שורש כהלכתו. יש הממתינים ולא נוגעים בשן כזו אחרי הקיטוע. כמעט לא יצא לי לעשות קיטועי מוך בשיניים קבועות. עומדים על הראש להשתדל ולהמנע, או שמגיעים במצב כזה, שכבר אין שום ברירה ועושים טיפול שורש.
|
תוכן התגובה:
|
