הילדים שלי עדיין קטנים, אבל יכולה לומר לך שעד גיל 13 גדלתי כבת יחידה. כשהייתי בת 13, נולדה לי אחות וטיפלתי בה בדיוק כמו שאימא שלי טיפלה בה (כמובן, לא במקום בית הספר). החלפתי, האכלתי, יצאתי איתה לטיול, נשארתי איתה בבית לשעות ארוכות. יותר מזה - הכנתי לה אוכל (לא בישלתי, אלא עשיתי חביתה, פנקייק, חיממתי וריסקתי ומה לא) ובלי קשר, הייתי ילדה מאוד עצמאית ובוגרת, אני זוכרת שגם שטפתי את הבית מדי פעם, בטח את החדר שלי, עשיתי קניות כשצריך וכו'... מהתיאור זה בטח נשמע שגדלתי במשפחה חסרת אמצעים, אבל זה ממש לא כך: פשוט הייתי ילדה בוגרת וגם חונכתי לקחת אחריות. לא בטוחה שאפשר להשוות את הזמן ההוא לזמנים של הילדים שלנו (אני בת 35), הדברים משתנים...נכון שהמושגים "אחריות" ו"עזרה" נשארים אותם המושגים, אבל עדיין אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בזמן אחר. מכל הבחינות...
|
תוכן התגובה:
|