אני ממש קצרה בזמן, אז רוצה להתייחס רק לנקודה אחת שמאוד קפצה לי - כתבת שיש לכם קושי לדעת "מה קושי אמיתי ומה סתם פינוק או תוצאה של תסכול, והאם לציית לכל בקשה או דרישה או להציב גבולות". כשגילינו שהבן שלי חולה והחלו האישפוזים והטיפולים, חלה רגרסיה מאוד גדולה בהתנהגויות ובהרגלים. כמוכם, גם אנחנו מצאנו עצמנו אובדי עצות ולא בטוחים האם לזרום איתו ולהקל עליו או להציב גבולות ולתת איזו שהיא תחושה של שגרה וביטחון. דיברתי על זה עם העובדת הסוציאלית במחלקה והיא אמרה לי: "את הכל נתקן אחר כך". אין לך מושג כמה זה שיחרר אותי. החלטתי שהדבר הכי חשוב עכשיו זה שהוא יחלים ואנחנו נעשה הכל כדי לעזור. הנחתי בצד הרבה מעקרונותיי החינוכיים (אם לא את כולם...), וזה לא הטריד אותי יותר. זכרי שמדובר בתקופה קצובה בזמן, זה נראה לך המון עכשיו אבל זה יעבור. את הכל תתקנו אחר-כך.. אם אצליח לחזור שוב למחשב, אנסה להתייחס גם לדברים האחרים. תחזיקי מעמד!!
|
תוכן התגובה:
|