לצערי, לא יצא לי לקרוא את כל התגובות (את ריש כן קראתי, ומה שכתבה מאוד חשוב לדעתי, בעיקר בכל הקשור לניסיון לעצב לבנך סביבה גנית מתאימה לצרכיו, ולתת לו כלים להתמודדות עם מה שלא ניתן לשנות...)
מכל מקום -
כאמא לילד שקונסרטה גרמה לשיפור עצום באיכות חייו, חייבת לציין שתרופות הן מטבען דבר מפחיד ותרופות המשפיעות על תפקודי המוח - על אחת כמה וכמה. המשימה שלנו כהורים היא להלך בין הטיפות ולוודא שהתועלת עולה על כל נזק אפשרי. היתרון האמיתי של הריטלין הוא בכך שאינו ממכר. אפשר לתת למספר ימים, להגיע למינון המומלץ, ואם לא הולך - לרדת ממנו עוד באותו היום.
ברור מאליו שלא כל ילד המאובחן כ-ADD או ADHD זקוק לריטלין. ההחלטה היא בסופו של דבר של ההורים, שהרי לא מדובר פה בתרופה לריפוי מחלה אלא יותר בקב תומך. אנחנו הגענו למסקנה ששווה לנסות, לאחר שראינו עד כמה קשה לפיצ ההתמודדות היומיומית, ועד כמה הוא גולש לתבנית התנהגות שלילית שגוררת עוד ועוד קשיים. ואכן, מאז שהוא על הקונסרטה (ריטלין עם טווח השפעה של 12שעות), הוא לפתע מצליח בדברים שקודם נראו לו בלתי אפשריים - על כל המשתמע מכך לדימוי העצמי ולבטחון שלו.
באשר לענישה: גם לילד עם ADHD חמור, הפועל בצורה מאוד אימפולסיבית, יש אפשרות לשלוט ברמה כזו או אחרת בהתנהגות שלו. לכן, לדעתי, הנושא של חינוך והצבת גבולות מאוד חשוב כאן - יותר ולא פחות מאשר אצל ילד נורמטיבי.
ועוד דבר קטן: ישנה ספרות ילדים שעוסקת בהתמודדות עם אימפולסיביות ובעיות קשב. ספר אחד שעולה לי מייד לראש הוא "שלי הצב ההיפראקטיבי". זכה אצלנו להצלחה...
|
תוכן התגובה:
|
