את צודקת בגישה הפרקטית. נקודת המוצא: קשה לך, העצבים בשיא והסבלנות בשפל. התפרצויות זה דבר בלתי נמנע. השאלה, מה עושים אתן? קודם כל חשוב שהילדים לא יירתעו מכך. שלא יחשבו שאמא הפכה למפלצת או שנכנס בה השד. שנה וחצי זה קטן מידי, אבל 4.5 זה מספיק גדול בשביל להבין שלאמא קשה. מילואים של אבא, שיפוצים של הבית - קל להסביר את הקשיים הכרוכים בכך וחובה להסביר. ודבר נוסף: להשתמש בזה כהזדמנות ללמוד וללמד. תראי להם איך מתמודדים עם קשיים. שתפי אותם באתגר שלך, בקושי, בכשלונות ובהצלחות.
בימים קשים ומחורפנים אני שרה את הקושי שלי: אני ממציאה מילים שמשקפות את מה שאני מרגישה - לפעמים לפי מנגינה ידועה, ולפעמים ניגון ספונטני. אותי זה מרגיע ואת הבנות זה מצחיק. זה לוקח סיטואציה של "לצרוח" והופך אותה לסצינה קומית. נסי את זה :-)
|
תוכן התגובה:
|